פתח דבר

עמוד:10

איל בסן | 10 | לכל העברים : תנועה של תשוקות, עוצמות ודה - טריטוריאליזציות שונות ומשונות הסוחפת בזרימתה גם את הטקסט הספרותי . סיפוריו של גנסין, אשר, כמו גיבוריו, נתפסו בדרך כלל כסגורים, אטומים ומשתבללים לתוך עצמם, נתגלו דרך המפגש עם מחשבת דלז וגואטרי כטקסטים תזזיתיים ודינמיים להפליא, שאופקי המשמעות והפעולה שלהם משתרעים הרבה מעבר לפרדיגמות הגדולות והמוכרות התוחמות לכאורה את גבולותיהם . יותר מכול הם התגלו כטקסטים הנענים לרגישויותיה של המחשבה המבקשת לקרוא בהם . אף כי עם השנים התרופפה מעט ההיצמדות שלי לאופני המחשבה הדלזיאניים - גואטריאניים ( כמו שממחישה אולי התנועה המתוחה בין שני חלקי הפרק השלישי ) , ואף כי מרבית פרקי הספר פונים לרגישויות תיאורטיות וביקורתיות אחרות, השיעור העקרוני הזה מלווה את כל התנסויותיי בקריאת גנסין . במובן זה פרקי הספר משרטטים את תנועתה של מחשבת קריאה . לא פחות משהם מבקשים לומר דבר מה חדש על גנסין ויצירותיו, הם מבקשים לחשוב — בעזרת גנסין ודרך גנסין — את אפשרויות הקריאה הפתוחות בפנינו כיום . במבט מוכלל, גנסין מתעצב בספר זה, אם להידרש למונחי הפרק הראשון, כמעט כתירוץ : כהצדקה שבה יכולה מחשבה מסוימת להיתלות ובאמצעותה היא יכולה להתנסח . הפסיביות המפורסמת של גיבורי גנסין כמו מתגלגלת כאן למעין רספטיביות מועצמת של הטקסט הגנסיני לרזולוציות קריאה משתנות . רספטיביות זו, אני מבקש להציע, היא חלק מן הסטייל של גנסין . לגנסין, כמו שהעידו מכריו, תמיד היה סטייל . רבים תיארו את חזותו האצילית, את קומתו התמירה, את חיוכו העדין והמסתורי, את תנועותיו החיישניות והרכות . אשר ביילין מספר על הפעם הראשונה שפגש את גנסין : "בחור חיוור, גבה - קומה ואצילי, נכנס אלי בבוקר של חמה . ראשו הבלונדי חבוי קצת בין כתפיו כמתוך צינה ושפתיו מחייכות . היה כאב וביטול כאב בבת -

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא