|
|
עמוד:13
| 13 רצח בנאלי, כיסופי גאולה ושם מקום דרוך . מדי פעם ראינו פנים מבוהלים מציצים בחטף מהחלונות . לאחר שעה קלה הגענו לסמטה צרה יחסית שמצדה האחד התרוממה חומה גבוהה של אבנים מסותתות . היה זה לפני שבתיו של הרובע ( שכונת המוגרבים העתיקה ) נהרסו כדי לפנות מקום לרחבה ענקית שתכיל את שוחרי ה"דיסקו-כותל", או "דיסקוטק השכינה" כפי שפרופ' ישעיהו לייבוביץ' אהב לכנותו . היינו תשושים ומרוטים ודם הפצועים וההרוגים עדיין היה ספוג במדינו המזוהמים . הדבר שהעסיק אותנו יותר מכול היה למצוא מקום להטיל בו את מימינו, שכן לא יכולנו לעצור בבתי קפה פתוחים או להיכנס לבתי התושבים ההמומים . מפאת הכבוד כלפי המסורתיים שבינינו השתנו על הבתים ממול, וכך לא "חיללנו" את אותה חומת חיזוק חיצונית לרחבת בית המקדש שהורדוס "הרשע" וצאצאיו נאמני רומא בנו במטרה להאדיר באמצעות אבנים ענקיות את שלטונם העריץ . ואכן, גודלן של אבני הגזית הטיל בי מורא . אני זוכר שהרגשתי קטן וחלש מאוד מולן, כנראה גם בגלל רוחב הסמטה הזעיר שהדגיש את ממדיהן ובשל החשש מהשכנים אשר עדיין לא שיערו בנפשם שבמהרה יסולקו מהרובע . באותה עת לא ידעתי הרבה על המלך הורדוס ולא על הכותל . ראיתי אותו — את קיר האבנים, לא את המלך — בגלויות ישנות שהופיעו בספרי הלימוד שלנו, ולא הכרתי אנשים ששאפו להגיע אליו . גם לא העליתי על דעתי עדיין שהוא מעולם לא היה קיר של בית המקדש וכי רוב השנים מאז החורבן — בניגוד לפסגת הר הבית שנאסר על מאמינים יהודים לעלות אליה מפאת טומאת המת — הוא כלל לא אבל אותם סוכני תרבות חילוניים שהחלו לייצר נחשב כאתר קדוש . מחדש ולהעצים מסורת בעזרת אלבומי ניצחון לא היססו בהסתערותם הלאומית על ההיסטוריה . הם ידעו לבחור תמונה מבוימת של שלושה הכותל המערבי אינו כותל בית המקדש שמוזכר ב"מדרש רבה" של שיר השירים ( ב, ד ) . הוא אינו קיר אלא חומה עירונית ועצם שמו הוא הטעיה . כידוע, הנצחתו כמקום תפילה היא מאוחרת יחסית, כנראה רק החל מהמאה ה- ,17 וחשיבותו כלל אינה בת השוואה למעמדה המקודש ארוך הטווח של כיפת הר הבית ( רחבת אל-אקצה ) . על פי ההלכה, למאמינים יהודים יהיה מותר לעלות למקום נישא זה רק אחרי שיהיה בידם אפר של פרה אדומה .
|
|