|
|
עמוד:13
הקדמה 13 פרידריך פּאוּלוּס ( Friedrich Paulus ) , באותו המחנה . ידוע לי שהמחנה הזה היה בקרַסנוֹגוֹרסק ( Krasnogorsk ) שבמחוז מוסקווה . כדי לשמור על שפיותו בעת שהותו בשבי שיפר אבי את הגרמנית שלמד בבית הספר התיכון בעזרת מילון הונגרי - גרמני שמצא . הוא סיפר לי סיפורים על כריתת עצים ביערות המושלגים בקור האכזרי ששרר בעיצומו של החורף, ומשהפשירו השלגים היה עליו לכרות גם את הגזעים שנותרו . אבי וחבריו האמינו שהם היהודים ההונגרים האחרונים שעדיין מוחזקים בשבי . בשנת 1946 הם שלחו מכתב לרשויות הסובייטיות וביקשו להשתחרר, וכעבור זמן קצר אכן יצאו לחופשי . * * * יותר מ- 35 שנים אני עוסק בתולדות השואה . התחלתי כסטודנט והמשכתי כחוקר, מרצה ומנהל ספריות יד ושם . חקר השואה הוא חלק מההיסטוריה הלאומית והעולמית שלנו, ויש בו גם היבט אישי מאוד בעבורי : גם סבתי, אימו של אבי — אירמה — הייתה ניצולת שואה . באביב 1944 נשלחה אירמה עם ברברה, אשתו של אבי בעת ההיא, מדיוֹנדיוֹש ( Gyöngyös ) שבהונגריה אל אושוויץ . שתי הנשים הועברו אחר כך אל מחנה העבודה טרַאוּטֶנַאוּ ( Trutnov / Trautenau ) שבחבל הסודטים, קרוב לגבול פולין, ומשם שוחררו בסופו של דבר . זמן רב לא הייתי מסוגל לחקור את סיפורם של עובדי הכפייה היהודים ההונגרים בחזית המזרח מפני שהדבר היה אישי מדי בשבילי, אבל שנים אחדות אחרי שנפטר אבי ( ב- 1997 ) התחלתי להרגיש שיש בכוחי לעמוד במשימה הזאת . הדפים שלהלן הם ניסיון לספר את סיפורם של מי ששירתו בשירות העבודה בעזרת עדויות וזיכרונות מכלי ראשון ולתאר כמיטב יכולתי את מה שחוו ומה שחשבו בעת ההיא . שלא כמו הרצח התעשייתי, המכני, המזוהה עם מחנות ההשמדה ומסמל את השואה, זהו סיפור על אנשים שהכירו היטב זה את זה . מקצת אנשי שירות העבודה הכירו זה את זה לפני המלחמה, אבל כולם בילו יחד שבועות, חודשים ואפילו שנים באותה היחידה בזמן המלחמה . בסיפור הזה כרוכות יחד שנאת חינם ואכזריות שאין לשערן עם אנושיות, ואפילו עם גבורה . אף-על-פי שהפרק הזה בתולדות השואה אינו ידוע לרבים מחוץ לקהילת יהודי הונגריה הוא פרק בעל חשיבות עצומה . ראוי לספר אותו כדי להבין על בוריו את התפקיד שמילאו בעלות בריתה
|
|