|
|
עמוד:13
שלמי תודה 13 חובה נעימה לי להודות לאברהם איווניר, חברי היקר ; לבניהם של ראשי גטאות וחברי ועָדים בטרנסניסטריה — יהודית ניר, אברהם קורן, קורט שטֶרנשוּס וישראל אֶלֶנבּוגן — אשר באמצעותם התוודעתי לפעילותם של הוועדים המקומיים בגטאות מוגילֶב, שַרגורוד, בֶּרשָד, דז'וּרין ומוּרפה ; לקְליר שטֶרנשוּס, יֶטי אֶלֶנבּוגן, חנה מלר, ציפורה גלאי, יהודה טננהאוס, שלמה שטיינמץ, ישראל שוורץ, יצחק ילון, בת שבע אקרמן ושושנה נוימן, שאפשרו לי לשוב ולשאול אין ספור שאלות על חיי היומיום בגטאות ; ולכל משתתפי הראיונות הקבוצתיים, אשר בתיאור חוויותיהם מימי הגירוש סייעו בידי לגבש תמונה של חיי היומיום בגטאות . רוב תודות לחברתי ד"ר לאה גנור, אשר בעידודה הצלחתי להתגבר על משברים במהלך הכתיבה, לחברותי שרה וולף, רחל קיגל ומירי להב, ולכל חברי וחברותי על ההתעניינות ועל התמיכה ועל מעגלי האהבה שבהם הקיפו אותי . ולבסוף, מעל לכל, אני מודה לבני משפחתי . תודה לאישי היקר אריק, שהלך לצידי בכל אשר הלכתי, בארץ או בארכיונים בחו"ל, סייע לי באיסוף החומרים למחקר ואִפשר לי להתפנות לכתיבה, ותודה לכם, ילדי היקרים והאהובים שי, בועז ואמיר, ובתיה אחותי, על תמיכתכם ואהבתכם ועל גאוותכם בי עם סיום העבודה . המחקר והספר לא היו באים לעולם בלעדיכם, ואתם שותפים מלאים להישגי . ספרי זה מוקדש באהבה לכם, בני משפחתי היקרים . קריית טבעון, כסלו תשפ"א שרה רוזן
|
|