|
|
עמוד:11
הרצל נקבר בהר הזיכרון בירושלים הקרוי על שמו ולצידו קמו מרכז ומוזיאון המנציחים את דמותו ופועלו בתנועה הציונית . אך המסע של הרצל לא תם . יצירתו, רוחו ודמותו של הרצל לא פוסקים לעלות על במות התיאטרון הישראלי משנת 1949 ועד ימים אלה ממש . ״הרצל על במות התיאטרון בישראל - הדמות, הדימוי, היצירה״ היא סקירה מקיפה של הפקות התיאטרון שעלו בישראל בהשראת דמותו וכתביו של הרצל בינהם הרומן האוטופי “אלטנוילנד” . את הגיליון חותמת אחרית דבר מאת גד קינר - קיסינגר . אני רוצה להודות לכל היוצרים, הכותבים, הארכיונים, הוצאות הספרים, המוסדות, האירגונים, הקרנות והתומכים ובמיוחד לצוות המסור שמלווה אותי במסע, חברי מועצת מערכת ‘במה’, פרופ’ גד קינר - קיסינגר – היועץ האקדמי שלנו, אחינעם אלדובי – עורכת המשנה, עינת ברנובסקי – העורכת הלשונית ודרור צונץ – מעצב הבית של ‘במה’ שיודע להלביש כל גיליון בבגד המתאים לו ולהפתיע כל פעם מחדש . תודה חמה שלוחה לארכיון הציוני בירושלים, מנהלו יגאל סיתרי ואוצרת ארכיון הרצל סוזן ברנס ולמרכז הרצל בירושלים, המנכ”ל עודד פוייר ויו”ר אורי זכי . תודה לפרופ’ אברהם נוברשטרן, מנכ”ל בית שלום עליכם תודה ליו”ר קק”ל אברהם דובדבני ( דובדב ) ולד”ר מוטי פרידמן, ולמנכ”ל תיאטרון הבימה נעם סמל . תודה מיוחדת וחמה לידידי שמוליק עצמון - וירצר, יו”ר המכון לקידום תיאטרון יהודי ולרב מיכאל מלכיאור, נשיא המכון על עצותיהם היקרות מפז . אנשים ונשים אלה סייעו לגיליון זה של “במה, כתב עת לתיאטרון” להיוולד ולצקת תוכן חדש לחיינו . סוף דבר ברל כצנלסון כתב בשנת 1934 : “הדור אשר חי את הרצל, אשר ידע את קיסמו החי, אשר ידע את האבל הגדול עם מותו ועוד שנים רבות לאחר מותו, הדור הזה נושא בליבו את דמותו ויונק מזיוו, אך יש לחשוש שהדורות הבאים לא ידעו את הרצל בלתי אם כשם, סיסמה, דגל או אגדה נאה . ” ברל הזהיר אותנו, שנות דור אחר - כך, מסכנת השכחה . הוא יזם את חג כ’ בתמוז, מועד פטירתו של הרצל, כיום זיכרון . עם השנים המועד נשכח ואיתו גם משמעות הזיכרון הקולקטיבי של הרצל כסמל חי לחלוציות ובניית חברת מופת ברוח החזון שהותיר אחריו ב”אלטנוילנד”, ביומניו, סיפוריו, מחזותיו וכתביו . וכך, עם השנים, הרצל נותר כאייקון של זקן וסמל . “חוזה המדינה” ותו לא . האיש שעמד על המרפסת של מלון “שלושת המלכים” בבאזל וחלם שיום אחד תהיה מדינה ליהודים נשאר אגדה . עתה ניתנה ההזדמנות לתקן עוול היסטורי ולהצמיד לתואר “חוזה המדינה” את התואר מחזאי ובמאי . הרעיונות של האנשים הדגולים הם נחלתה של האנושות כולה, להם עצמם יש רק את המוזרויות שלהם . מקורות ששימשו השראה למבוא : הרצל, עמוס איילון, ספריית אפקים, עם עובד, 1976 | סטפן צווייג, בלזאק ביוגרפיה, מבוא יעקב גולומב, כרמל 2016, | ד”ר ישראל קלויזנר, “בימי הרצל” מתוך : שלום עליכם, “לשם מה צריכים היהודים ארץ משלהם”, בית שלום עליכם,1891 | אברהם גולדפאדן שירים ומחזות, ספריית דורות, מוסד ביאליק 1970, . 11
|
|