|
|
עמוד:8
כגון התבוללות או המרה לנצרות ( כפי שעשה גוסטב מהלר ) , הזדהות עם מטרה פוליטית או אידיאולוגית כמו סוציאליזם ( ויקטור אדלר ) או לקיחת חלק בתנועה הציונית שהובילו הרצל ונורדאו . הרצל הפיק וביים את הקונגרס הציוני הראשון - אולי ההפקה הגדולה ביותר של המאה ה - ,19 תוך עמידה על כל פרט עד האחרון שבהם, קונגרס שהיה ל”מפה ומצפן” להקמת מדינת היהודים . את צוואתו הספרותית כתב בשנת 1897 - שבע שנים לפני מותו, וב - ,1903 כשנה וחצי לפני מותו פרסם את צוואתו ובה בקשתו כי העם היהודי יעלה את ארונו ואת ארונות בני משפחתו לקבורה בארץ ישראל . חמישים שנה מהיום בו רשם ביומנו בתום הקונגרס ( 3 בספטמבר 1897 ) : “בבאזל יסדתי את מדינת היהודים . לו אמרתי זאת היום בפומבי, הייתה התשובה צחוק מכל עבר . אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכול” . תשע שנים בלבד נמשכו פעילותו הציבורית ופעילותו האמנותית - תיאטרונית של הרצל כשהן שלובות זו בזו . מאז הפגישה עם הברון הירש ופרסום “מדינת היהודים” ביוני 1895 ועד מותו ממחלת לב בגיל 44 . ב - 1901 כתב ביומנו : “כשביום מין הימים מדינת היהודים תהיה קיימת, הכול ייראה קטן ומובן מאליו . היסטוריון הגון יותר ממני, אולי יגיע למסקנה שבכל זאת היה בכך משהו, שעיתונאי יהודי חסר אמצעים מווינה הפך סמרטוט לדגל ואספסוף לעם המתלכד בקומה זקופה סביב דגל זה . ” גי ל יו ן ז ה ש ל “במה , כתב עת לתיאטרון” חושף את הרצל איש התיאטרון, המחזאי שלא פסק ליצור ולהציע את מחזותיו למנהלי תיאטרון ברחבי אירופה וכל זאת תוך כדי כתיבת התסריט ל’מדינת היהודים” . איש תיאטרון בעל דמיון, מעוף, העזה, יצירתיות אשר הצליח להדביק בכוח אישיותו והכריזמה שלו מאות מקבלי החלטות מרחבי אירופה ולרתום אותם להפקת הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, אולי ההפקה הגדולה ביותר על סף המאה העשרים . ספר הבימוי של התנועה הציונית בחלקו הראשון של הגיליון אנו פוגשים את הרצל המפיק והבמאי של הקונגרס הציוני הראשון והתנועה הציונית המדינית . יאן קינה במאמרו על הקומדיה הציונית של הרצל מציג את התהליך שעבר הרצל ממחזאי הכותב קומדיות אל פעילותו המדינית בתחילת דרכה . הוא מתאר כיצד הרצל שביקש לכתוב רומן על הבעיה היהודית לא ידע כיצד יגיע מרעיונות הרומן אל הרעיונות המעשיים, ועל המימד הפרפורמטיבי שלו של הקונגרס הציוני הראשון כדֶאוּס אֶקס מַכִינָה על בימת ההיסטוריה היהודית, שבתפישה המודרנית שלה הוא ראה את עצמו בו זמנית כמחזאי, כבמאי וכמנהל הצגה : “ובעצם הנני איש הדרמה גם בזה . אני לוקח אנשים עניים ומדולדלים מהרחוב, מלבישם בגדים נהדרים ונותן להם לשחק לפני כל העולם משחק נפלא אשר הגיתי ברוחי . אין אני עובד ביחידים כי אם בהמונים : הרבנות, הצבא, ההנהלה, האקדמיה 8 2 / 1 2 0 2 ת ש פ ”ב | גיל יון 7 8 2
|
|