|
|
עמוד:12
12 אבינועם רוזנק לבקר ולבחון מחדש מסגרות ( מחקריות ותרבותיות ) , שנראו לי עד כה נכונות וראויות . בחיי נחשפתי לשיח הביקורתי המערבי, ההומניסטי, בעל הסממנים האוניברסליים והליברליים, שיש לו חלק בעולם הדתי והחילוני כאחד . העולמות האלה היו במובנים רבים כור מחצבתי הרוחני, ועל ברכיהם חונכתי חינוך דתי, שאני גאה במורכבותם ועדינותם ובשל כל אלה התאפשר לי להיחשף גם ל"צד השני" . הצד השני היה שיח דתי בעל סממנים פרטיקולריים, חסידיים וקבליים, שהיה לי במובנים מסוימים "אחר" ו"זר" ; נחשפתי אליו במשך חיי ברמה כזאת או אחרת, אבל הוא תמיד נתפס בעיניי כצר ובעייתי . ככל שהשנים נוקפות, ועיסוקי המחקרי הביאני להתוודע לחומרים חדשים ולמפגשים מפתיעים, התגלעו סדקים בתפיסת עולמי הקודמת ; ה"זר" נעשה מוכר ואהוב, וביתי - שגם הוא אהוב ומוכר - נעשה גם בעייתי וצר . אני מוצא את עצמי כרוך ושייך לשני המעגלים הללו אינטלקטואלית וקיומית, אם כי במינונים שונים . שתי תפיסות העולם הללו נושאות בחובן הבטחה ותובנות עומק . שתיהן גם מאכזבות בשל חלק מההנהגה המרכזית העומדת בראשם, שהביאה את קהילת הנאמנים של כל אחת מהקהילות האלה למרחבים צדדיים - של חוסר אמפתיה לאחר, ניכור וחרדה מ"הזר" - שקשה לקבלם . כשאני חושב על העולם הרוחני – התרבותי שגדלתי בו והזדהיתי עמו ועל ההסתייגות המתפתחת אצלי ממנו, אני נזכר תדיר במכתב הידוע של פרנץ רוזנצוויג לתלמידיו, מכתב הנקרא "על האלוהי והאנושי" . במכתב מתואר אירוע בחייו של רוזנצוויג עת תלמידיו מבטאים באוזניו רעיונות ( העוסקים בביקורת המקרא ) שהוא מזהה אותם כזהים לרעיונותיו - אבל ברגע שהוא 3 כך גם אני שומעם מאחרים הוא מרגיש שהרעיונות האלה "מפוקפקים" . מרגיש כשאני שומע רעיונות המושמעים תדיר בשיח הנמצא סביבי בקהילה האקדמית שבה אני חי . אני מזהה בהם רעיונות שאף אני משמיע, אבל הדברים נשמעים לי מפוקפקים יותר ויותר . לעומת זאת, תובנות הנמצאות "בצד השני", אצל כאלה שאחדים מקהילתי האקדמית יראו בהם "הזויים", נראים בעיניי - לא אחת - כבעלות רגישות ועומק שיש בהן עניין לא רק כמרחבי ידע שמרתק לחקור אותם, אלא כתובנות חיים שיש בכוחן גם להעשיר מבחינה 3 . רוזנצוויג, "על האלוהי והאנושי", בתוך : נחום גלאצר ( כותב ועורך ) , פרנץ רוזנצוויג : חייו ומעשיו , תל אביב : דביר, תשי"ט, עמ' 208 .
|
|