|
|
עמוד:9
9 לצייר להם כבשה ? לעומת זאת, ניסיוננו בעבודה עם מורים ועם תלמידים בבתי הספר הציבוריים מוכיח שלא אפסו הסיכויים להמרצת היצירתיות גם בכיתה הרגילה . יש בידינו לא מעט הוכחות לכך שניתן לשכנע את הצוות החינוכי שאין לוותר על טיפוח היצירתיות, ולו מכיוון שהיצירתיות יוצרת תשתית הכרחית לכל הבנה עמוקה ומקנה אפשרות לכל לומדת ולומד להפנים ולהבין את הנלמד בדרכם הייחודית . כדי להבהיר את השקפתנו בנוגע למחלוקת בדבר האפשרות להמריץ את היצירתיות בתוך בית הספר או מחוצה לו נדון בראש ובראשונה בדרך שבה חוקרים, הוגי דעות ומחנכים תופסים את היצירתיות . ההנחה הראשונה שלנו היא שכדי לחזק את ידי המחנכים המאמינים שבכוחם לטפח את היצירתיות בכיתתם יש להציג טווח רחב ככל האפשר של משמעויותיה, שמהן יבחרו את הנראות להם ביותר . אחרי שנדון במגבלות של כמה מההגדרות הנפוצות נציע דרך אחרת להתבונן ביצירתיות, דרך חדשה למיפוי גבולותיה ואפיוניה העיקריים, שקראנו לה "הנהרה דיאלקטית" . אף שאנו מודעים לכך שמורים ואנשי מעשה בחינוך נרתעים מלדון במשמעויות התיאורטיות של מושגים שלדעתם אינם קשורים קשר ישיר לעשייתם, אנו מאמינים שאין מנוס מכך אם אכן אנחנו מעוניינים לדייק ולזהות את אפיוני ההוראה והלמידה המעודדים הפעלה של חשיבה יצירתית וחשיבה ביקורתית ולדעת להבחין בין שתי דרכי חשיבה אלו . בהמשך הספר נפנה את מבטנו אל ההורים או המורים החפצים להתמסר להמרצת היצירתיות אצל ילדיהם או תלמידיהם . לשם כך נעסוק בשאלות כגון : אילו הזדמנויות עשויות להתאים במיוחד להפעלת חשיבה יצירתית ? מהן תכונות הילד היצירתי ואיך הן נתפסות על ידי המבוגרים ? ואילו שינויים יש לערוך בתכניות הלימוד, בהתנסויות הלומדים ואולי גם בכמה תכונות מבניות בסיסיות של המוסד החינוכי כדי להיות מסוגלים להניף את דגל היצירתיות ?
|
|