|
|
עמוד:13
13 טראומת הכובש, הקולנוע, האינתיפאדה ישראלים המכותרת על ידי צלפים בלתי נראים . הצלפים יורים אל עבר צומת מרכזי מהקומות העליונות של הבניינים הסובבים אותו, בעוד אזרחים לבנונים עומדים במרפסותיהם וצופים בקרב "כאילו זה היה סרט" . במהלך התוהו ובוהו, בעוד חיילים ישראלים שנורו תוך כדי ניסיון לחצות את הצומת שרועים על הארץ ) לצופים הם מוצגים מנקודת מבטם של הצלפים ( ואחרים מנסים לגשת לעזור לפצועים, חלה נקודת מפנה . כפי שמספר לנו קולו של פולמן ברקע, חייל בשם שמואל פרנקל עוזב את מקום המסתור של החיילים הישראלים, לוקח מקלע ונכנס לצומת תחת אש כבדה, אך במקום לחצות אל העבר האחר נותר פרנקל בתווך, כשהוא יורה במאג לכל עבר משל היה שרוי במעין טראנס המתואר כריקוד ואלס המתרחש בין הכדורים "לצלילי 'ואלס מס' 7 בדו – דיאז מינור', אופוס 64 מס' 2 של שופן" . הוואלס מגלם, למעשה, את היסוד הפנטזמתי של שליטה במוות וניצחון בקרב, שלפיו לא הצלפים הם אלו שמושכים את החיילים הישראלים אל תוך המלכודת, אלא הריקוד הוא שחושף את מקומות המחבוא של הצלפים בעודם מפנים את האש לעבר הרוקד . ניתן לומר שריקוד המוות של פרנקל עם הצלפים הלבנונים משקף את עמדתו של הסובייקט המת – החי, אך מיזנסצנה זו מגלמת משמעות נוספת, בעודה ממקמת במרכז הפריים לא רק את פרנקל, אלא גם את דימויי הענק של הנשיא הלבנוני הנבחר, באשיר ג'ומייל, אשר נרצח זמן קצר קודם לכן, המוצגים על כרזות המודבקות סביב הצומת . לדברי ההיסטוריון יוהאן הויזינגה ) Huizinga ( , ריקוד המוות שימש בימי הביניים תפאורת רקע לרגשות העזים שעורר המוות 2 בריקודי המוות הנודעים, המצוירים בעתות מלחמה, מגיפות ורעב . על קירות ששרדו מימי הביניים, מובלים הרקדנים על ידי גוויות או 2 . בשנת ,1919 ב – The Waning of the Middle Ages , אצל : Mackenback, 1996 1285,
|
|