|
|
עמוד:14
14 רז שפייזר ב – y , כאשר שתי אפשרויות אלו ( או יותר ) ניצבות בו – זמנית בפניו . אם אין סיבה לבחירתו ואם היה יכול באותה מידה לבחור באפשרות האחרת, אזי, כאמור, הבחירה נדמית שרירותית או אקראית . אולם אם נגרמה הבחירה, גם אז אין היא חופשית . יש המנסים לפתור בעיה זו על ידי הבחנה בין טעמים ( reasons ) לסיבות ( causes , למשל, 1997 Goetz ) ; ויש המאמצים, כפי שיתברר, תמונה של תודעה ריקה, חסרת פניות ותכונות . ניסיונות אלה אעמיד בהמשך במבחן, ותנאי האפשרויות האלטרנטיביות יהווה אחד ממוקדי הדיון העיקריים, הן בדיאגנוזה של בעיית חופש הרצון והן בניסיון להשיב עליה . * * * אם כן, אלו העמדות המרכזיות וקשייהן בשאלת חופש הרצון . בהצגתן לא התכוונתי לפירוט מלא שלהן, אלא בעיקר רציתי להצביע על כך שהאגנוסטיציזם המתפתח בתחום, יש לו על מה להסתמך . שכן ניתן לשאול, ושאלה זו מקבלת משנה תוקף דווקא לאור ההתפתחויות החשובות בתחום, מדוע נדמית הבעיה בלתי פתירה היום לא פחות מאשר בעבר ? יתרה מזאת, אפשר לטעון שלמרות התפתחויות אלו, העמדות הבסיסיות והבעיות העיקריות נשארו כשהיו, ומכאן אולי הפסימיזם בנוגע לפתרון אפשרי . זה עשוי להישמע כסתירה אם, מחד גיסא, אני טוען שבשדה הדיון האנליטי חלו התפתחויות רבות וחשובות בנושא, ומאידך גיסא שהעמדות והבעיות המרכזיות נשארו כשהיו . אך אין זה בהכרח כך : ניתן לדמיין את התפתחות הדיון האנליטי בנושא כמבנה פירמידלי . יסודות הדיון אינם משתנים, אולם המבנים שבונים עליהם הולכים ומשתכללים, מחדדים ומבהירים את בעיות הבסיס, אך אינם פותרים אותן, שכן בעיות אלו - אופן ניסוחן וממילא התשובות המוצעות להן - הנן אינהרנטיות למבנה עצמו
|
|