|
|
עמוד:11
11 אנרי ברגסון ובעיית חופש הרצון היעדר חופש אינה נפתרת כאן, ולו מכיוון שכאשר אנו מדברים או חושבים על חופש, איננו עושים זאת, לפחות לא תמיד, במונחים קומפטיביליסטיים . במילים אחרות, חופש, לפחות בכמה מן המובנים החשובים שאנו קושרים עמו ומשייכים אליו, כגון אוטונומיה, יצירתיות, מקוריות, כבוד ואחריות, אינו מתיישב עם דטרמיניזם "רך" ( soft determinism ) יותר מאשר עם דטרמיניזם 1 "קשה", שהרי הדטרמיניזם כאן הוא בדיוק אותו דטרמיניזם . ואם הדטרמיניזם אמיתי, כלומר אם כל התרחשות במציאות היא הכרחית, הרי פעולותינו אינן תלויות בנו ( 56 : 1983 Van Inwagen ) ואין אנו היוצרים המקוריים של עתידנו ( 315 : 1981 Nozick ) . מכל מקום, וחשוב לציין זאת כבר כעת, הקומפטיביליזם כן תופס משמעויות מסוימות של מושג החופש, ולדעתי אף יותר מזה : ההנחה שלפיה המעשה הוא חופשי כאשר הוא נובע מהאדם עצמו, הכרח שתימצא בבסיס כל תיאוריית חופש . השאלות המעניינות כאן הן לְמה מתכוונים כאשר אומרים "נובע מהאדם עצמו", ולמה מתכוונים במושג "אדם" ( person ) , ובשאלות אלו אעמיק בהמשך הדברים . הבעיות של הליברטריאנים ( libertarians ) הפוכות מאלו של הדטרמיניסטים הקשים . אמנם לכאורה הם מספקים הן את הדרישות לכבוד והערכה עצמית והן תשובה ניצחת לבעיית האחריות המוסרית . אולם בבואם לתת דין וחשבון פוזיטיבי של חופש הרצון, או המעשה החופשי, הם נקלעים לקשיים, ואף לסתירות, שכללותם ידועה בשם בעיית המוּבָנות ( intelligibility problem ) . זו מוצגת בדרך כלל כדילמה הבלתי פתורה בין שתי אפשרויות : אם הדטרמיניזם אמיתי, הרי קיומו של חופש ממשי הוא שקרי, ולהפך, אם קיים חופש ממשי, הרי הדטרמיניזם שקרי 1 . ויליאם ג'יימס ( 1956 , James ) הוא זה שטבע את המונח soft determinism לתיאור הקומפטיביליזם, והוסיף לו את הדימוי הלא מחמיא "בִיצה של התחמקות" .
|
|