|
|
עמוד:9
מבוא 9 שבקדושה או רקע רומנטי . רש"י מודע לקושי שמעלה בחירת הסופר המקראי לשתוק ביחס לעילת הריב, ולמדרשים הדנים בבחירה זו . ואולם בשונה מהם, הוא עצמו מבקש שלא להשלים את השתיקה, ובכך ) בהשלמתה ( למעשה לבטלה, אלא להותירה כמות שהיא ובכך לכבדה "נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להרגו ויש בזה מדרשי אגדה אך זה ישובו של מקרא" ) ההדגשה אינה במקור ( . נהר ) 98 - 95 : 1970 Neher ( מעלה את הסברה כי שתיקה זו באה משום שלא השכילו האחים לנהל דיאלוג . בהעדר יכולת לנהל דיאלוג — יכולת לקיים שיח — במישור הלשון : השמיט קין, בדבריו אל הבל אחיו, את דברי האזהרה שהזהירוֹ אלוהים ) "אם תיטיב שאת ] . . . [ " ( ובמישור העולם : הוא החליף את המילה החסרה במעשה — הרג ומָו�ת . צבי אדר ) 1967 ( מצביע על שתיקה נוספת של הסופר המקראי, והיא בחירתו לשתוק ביחס להנמקת מעשי האל עצמו, בשעה שהוא מגלה פרטנות רחבה בתיאור נימוקיו של קין למעשה ההרג . אומר אדר : ] . . . [ אפילו עצם הניסוח החד והקצר ללא כל הנמקה — לזה שעה ולזה לא שעה — כאילו אומר לנו שנחדל מלבקש הנמקות למעשה האל ] . . . [ את קין מסביר המחבר ומרשיע ואילו את אלוהים אין הוא מסביר ] . . . [ ) אדר 1967 : 25 ( . שתיקה זו היא שתיקה איקונית — שתיקה בלשון המביעה ייתור בעולם . אירוע שתיקה מכונן נוסף בתרבות המערבית הוא שתיקתו של אברהם בפרשת עקידת יצחק . גם כאן, כבסיפור קין והבל מצויות מספר שתיקות . נתמקד כאן בפסוקים : " ] . . . [ ו�יּ�לְכוּ שׁ�נֵיהֶם י�חְדָּו / ו�יּ�אמֶר י�צְחָק אֶל – אַבְ�הָם אָבִיו ו�יּ�אמֶר אָבִי ו�יּ�אמֶר הִנֶּנִּי בְנִי ו�יּ�אמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ ו�הָעֵצִים ו�אַיּ�ה הַשּׂ�ה לְעֹלָה / ו�יּ�אמֶר אַבְ�הָם אֱהִים י��אֶה לּוֹ הַשּׂ�ה לְעֹלָה בְּנִי ו�יּ�לְכוּ שׁ�נֵיהֶם י�חְדָּו" ) בראשית כב, 7 - 8 ( . כניכר, חזרת המספר על המשפט "ו�יּ�לְכוּ שׁ�נֵיהֶם י�חְדָּו" מהווה כאן מסגרת תוחמת . בתוך מסגרת זו ניכרת הפתיחה בכפל "ו�יּ�אמֶר" : "ו�יּ�אמֶר י�צְחָק אֶל – אַבְ�הָם אָבִיו ו�יּ�אמֶר" . שילוח מסביר כפל זה : "לא נזכר מה שאמר אחרי 'ויאמר' הראשון — מסתבר שהרגיש שהנהו מובל לעקידה, ומתוך התרגשות לא יכול היה לבטא את עצמו, התחיל ונעצר בדיבור ואחרי שאזר כח המשיך בדבריו" ) שילוח תשכ"ד : 264 ( . זהו אלם — העדר היכולת לדבר ) גם אם זהו אלם זמני, ראו 39 - 33 : 1998 Kurzon ; וראו שתיקת בייה במאמרו של גבריאל צורן באסופה שלנו ( . זו אינה בחירתו של הדובר להביע את דבריו על ידי שתיקה . נהפוך הוא, הדובר מנוע מלבחור ) ראו איור א' להלן ( . גם אם מְבַטֵּא אלם זה את מצבו הרגשי של הדובר, שוב לא בחר הדובר להביע מצב זה ) כלומר אפילו גילום אין כאן ( . הסופר המקראי מדווח לנו על חילופי דברים בין אברהם ליצחק לאחר שאזר יצחק כוח ושב הדיבר לפיו : "ו�יּ�אמֶר אָבִי ו�יּ�אמֶר הִנֶּנִּי בְנִי ] . . . [ " . הפרשנים חלוקים ביחס לשיח זה, ואין זה בגלל חוסר מוגדרותה של השתיקה באשר היא שתיקה, אלא משום מגבלות הטקסט הכתוב שאפיונים המתלווים דרך קבע לדיבור, כמו למשל נעימת הדיבור, אינם נשמרים ואינם ניתנים במעבר מן הדיבור אל הכתב . הבדל גדול בפירוש הדברים : המילים והשתיקות,
|
|