|
|
עמוד:14
14 יצחק בנימיני עם ז׳וליה קריסטבה האופי המשפטי במהותו של האסלאם, המוגדר על ידי החוק ) שריעה ( , נשען על אמונה המובנת כ"כניעה" ) אסלאם ( לאלוהות הכל – יכולה, מבלי שקיימת הבחנה יסודית בין אמונה לאסלאם . הקוראן מפריד את האל של האבהות, והסורה של "טוהר האמונה" ) סורה 112 ( מדגישה בתוקף את היחידיות האלוהית, הזרה לכל אידיאה של הולדה : "אמור, הוא אלוהים אחד . אלוהים לעד, לא ילד ולא הולד, שווה לו אין גם 3 הנוסחה "הוא ] הינו [ הוא" — גוף שלישי ) ה"לא אחד" . איש" ( המכפיל את עצמו כמראה — מתמצתת היטב את הטרנסצנדנציה המוחלטת הזאת, ללא אנלוגיה עם הברואים ; רצון שרירותי ; מציאות ייחודית שהקוראן מכתיר ב – 99 תארים ) החי, הכביר, החכם, הרחמן וכו' ( . כטקסט התגלות, הקוראן אינו מזמן כל דאגה לרפלקסיה, ואף אם האחריות האנושית זוכה לאזכור ולהכרה, בשום מקום אין הסבר כיצד הכל – יכולת של הגזרה האלוהית, שכנגדה בני האדם חסרי אונים, משכילה להתפייס עם מעשיהם של בני האדם, מעשים שכשלעצמם ניחנים באחריות ומתוגמלים, אך אינם 3 . ] הקוראן , תרגם מערבית והוסיף הערות, נספחים ומפתח : אורי רובין, תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, 2005 . [
|
|