|
|
עמוד:13
13 ריפוי בדיבור וינה, כדי להרצות בפני קהל מגוון את ״סדרת הרצאות המבוא בפסיכואנליזה״ ? אולי חרדתי שזו תהיה ״ההרצאה האחרונה״ ? ימים של מגיפה הם גם הזדמנות להגזמה . כל שיחה התמקדה בנושא מסוים - פסיכותרפיה וחרדה בעת מגיפה, טיפול בזום, הלא-מודע, העברה והעברה-נגדית, פירוש, הכלה, הקשבה, אנאקטמנט, התנגדויות, סיום טיפול, השקפת עולם פסיכואנליטית ועוד . בסך הכול קיימתי במהלך הסגרים כמה עשרות מפגשי זום תחת הכותרת ״פסיכותרפיה בסכנה״ . חלקם הוקדש למחשבת פרויד וחלקם עסק ביחסי הגומלין שבין תיאוריה לבין טכניקה בפסיכותרפיה פסיכואנליטית . לא היו לי רשימות כתובות לפני מפגשי הזום עם הקבוצה, ובשונה משיעור באוניברסיטה או הרצאה בכנס, אפשרתי למחשבותיי לנדוד ולהקיף את נושא הפגישה במעגלים רחבים . עסקתי בסוגיות יסוד מעשיות של פסיכותרפיה פסיכואנליטית, בהיסטוריה של מושגים ופולמוסים, וגם במצב הידע והשיח הפסיכואנליטיים היום . היו אלה אסוציאציות חופשיות של קלינאי, שהוא גם היסטוריון של הפסיכואנליזה, על תיאוריה ועל טכניקה ועל הפילוסופיה וההיסטוריה של המחשבה הפסיכואנליטית, והן ״הופרעו״ מדי כמה דקות על ידי עמיתים ששאלו, העירו, התווכחו . התוצאה הייתה מעין ״מדרש פסיכואנליטי״ ששילב בין הרהורים תיאורטיים וקריאה קרובה בטקסטים נבחרים מהספרות הפסיכואנליטית לבין "יומן קליני" שכלל עצות מעשיות למטפלים מתוך פרספקטיבה שהיא, כאמור, אישית, למדנית ופולמוסית כאחד . מאוחר בלילה, בסיום הפגישה, צפיתי לפעמים בהקלטה . התברר שהלא-מודע - של הקבוצה ושלי - מעולם לא נשאר לחלוטין מחוץ לפריים . גיליתי שלא תמיד אני מסכים עם דברים שזה עתה אמרתי ; שלפעמים בלהט הדיון נכנס בי איזה שד שאולי הייתי מנכש החוצה לו היה מדובר במאמר או בהרצאה כתובה .
|
|