|
|
עמוד:11
11 נחום גוטמן פינת ביאליק 8 גוטמן מתאר את ארץ ישראל כהיפוכה של גן עדן עלי אדמות . של העיירה היהודית המזרח-אירופית העכורה, המדכאה והאפלה . זהו לדעתו גם עולמם של דברי האגדה של ביאליק . בכך אפשר, על-פי צלמונה, להבחין בקרבה רעיונית של בני דורם של ביאליק ושל גוטמן כאחד ליוצרי ספרות ההשכלה כגון אברהם מאפו, בשעה שגישתם של סופרים ושל משוררים בני דורו של גוטמן, כמו אברהם שלונסקי ואביגדור המאירי, הייתה אקספרסיוניסטית ורדיקלית מזו של הציירים . פער הגילים בין ביאליק לגוטמן זימן פרשנות פסיכואנליטית בכיוון של מרד פרוידיאני אדיפלי . גדעון עפרת כותב על "הקשר היהודי", כלומר על קשריו של גוטמן עם חוג היוצרים המבוגרים ממנו, שעימם נמנו אביו של גוטמן, הסופר ש' בן ציון, בוריס ש"ץ, מנהל בצלאל הישן, וביאליק, שתמך בגוטמן הצעיר וסלל את דרכו לכל אורך שהותו באירופה . את פנייתו של גוטמן לציירים המודרניסטיים בשנת 1926 מפרש עפרת במונחים פרוידיאניים 9 הפנייה למודרניזם של גוטמן בשנות ה- 20 מתפרשת כ"רצח אב" . כשינוי רדיקלי של תכנים ושל צורות הנחשבות אקדמיות ושמרניות, כמו ריאליזם ונטורליזם, המתחברות לגישתו השמרנית של ביאליק 10 לאומנות המודרנית . 8 . יגאל צלמונה, "התערוכות במגדל דוד כאספקלריה של האמנות הפלסטית הארצישראלית בראשית ימי המנדט" בתוך : ימי "מגדל דוד - מלחמת התרבות הראשונה באמנות ישראל ", מגדל דוד - המוזיאון לתולדות ירושלים, ,1991 עמ' 7 - 16 . ראו גם : קדימה המזרח באמנות ישראל , מוזיאון ישראל, ירושלים, 1998 . 9 . גדעון עפרת, "נחום גוטמן וסוגיית האוונגרד 1920 - 4291", בתוך : ביקורי אמנות , מוסד ביאליק, ירושלים, 2004 . לדעת עפרת הפניית העורף לש"ץ הייתה אקט של מרידה, השתחררות ואף התגרות שעזרה לגוטמן "להתעלות" מרמת הזיקות הריאליסטיות לביטוי אישי ויצרי . 10 . על יחסו של ביאליק לאמנות מודרנית ניתן לקרוא במסותיו : "האמנות הטהורה", עמ' רע"א ו"א"ל פסטרנק", עמ' רע"ב . ביאליק כתב על הצורך
|
|