|
|
עמוד:10
10 יעל דורון של גוטמן בין כל מאיירי יצירותיו של ביאליק, וממקם את העבודה המשותפת של השניים ב"שטח הפקר" שבין תרבות השפה העברית של העבר לבין עולם ההקשרים התרבותיים של שנות ה- 20 בארץ ישראל . לטענת צלמונה, גוטמן, שגדל ברוסיה, למד אומנות באירופה וגיבש את תפיסתו האומנותית בארץ, היה האיש המתאים לנהל דו-שיח עם ביאליק, שהיה שייך לדור הוריו והיה קשור יותר לאומני בצלאל השמרנים . בסדרת רישומי הדיו של גוטמן משנות העשרים המאיירים את אגדותיו של ביאליק רואה צלמונה ביטוי למאמציו של האומן ליצור תחביר ארצישראלי מקורי . צלמונה מעניק פרשנות פסיכואנליטית לרישומיו של גוטמן לדברי האגדה וטוען שהניגודים העזים ביצירות האלה מצביעים על מתחים, על סתירות ועל גישות דו-ערכיות שקשורים לתחושת חוסר אונים מול 6 דמויות אב ועל תסביך סירוס אדיפלי . גדעון עפרת דן בביאליק ובגוטמן בעניין "מרד" הציירים המודרניסטיים בבצלאל הישן, אשר אף הם הושפעו לדבריו משירתו של ביאליק . את המרד של הציירים המודרניסטיים בבצלאל הישן ( גוטמן וקבוצת הציירים הארצישראליים ) הוא קושר למרידת המשוררים והסופרים המודרניים, אברהם שלונסקי ואביגדור המאירי בביאליק ובבני דורו . עפרת טוען שעל אף המרידה המודרניסטית של האמנים הארצישראליים באומני בצלאל הישן בשנות ה- ,20 נמשכה הזיקה היהודית לספר ולסופרים, והיא הוסיפה למצוא את ביטויה בקשר העמוק של ציירים לסופרים 7 ובדימויים המופיעים שוב ושוב של סופרים ושל משוררים . צלמונה רואה גם את הדמיון בין שתי הקבוצות : המזרח נתפס על ידי אנשי בצלאל הישן אך גם על ידי האומנים המודרניסטיים כמחוז 6 . יגאל צלמונה, "רישומי נחום גוטמן לדברי האגדה של ביאליק", בתוך : נחום גוטמן במוזיאון תל אביב , תל אביב, ,1984 עמ' 58 - 66 . 7 . גדעון עפרת, "המילה והדימוי החזותי", בתוך : בהקשר מקומי , הקיבוץ המאוחד, תל אביב, עמ' 396 - 397 .
|
|