|
|
עמוד:11
11 האור והמראה 4 ממנו להנחות אותה לעבר הידיעה העצמית האלמותית . היער הוא דימוי למרחב פיזי או מנטלי שאינו כבול לשיטה . במרחב זה האדם נמצא מ"חוץ לעצמו" ומחוץ למסגרת כובלת, ושם עשויה להתחולל הידיעה העצמית . במסעו אל היער היוגי פורש מהחברה הוודית, מפנה לה עורף ומבקש להשאיר מאחור את האני היום-יומי שלו, בכלל זה את ערכיו, את מערכות היחסים המשפחתיות והחברתיות שלו, את רכושו ואת הקניין החומרי 5 והרוחני שלו . הפרוש היוגי מבקש אפוא להותיר מאחור את המבט הפנומנלי השגרתי, המבט ההופך הכול לאובייקט ובכלל זה גם את האחר . מבט כזה טעון על פי האופן שבו נרשמו האובייקטים בתודעה - דימוי, מידע, תוכן וכינוי - ומוּנע מהנטייה לאובייקטיפיקציה . נטייה זו קודמת למבט עצמו, והיא לעולם נוכחת, בדיוק כפי שמתכת בטבע לעולם תימשך למגנט . המבט הפנומנלי הוא המבט הבלעדי שדרכו התרגל האדם לראות את עצמו ואת האחר, והוא כולל את הקיום היום-יומי וספוג בתרבות, בהתנהלות, בהתנהגות ובתקשורת הבלתי מילולית שלמד האדם מהוריו וממוריו . למבט הזה אוסף של הזדהויות, של רישומים מנטליים, של דפוסי התנהגות ושל גורמי מכאוב - החומרים הנמצאים בבסיס תהליך ההבטה . אחת המטפורות הבולטות שפָּטַנְגָ'לִי משתמש בהן כדי לאפיין את העצמי האמיתי ולהבחין בינו ובין התודעה ועולם האובייקטים עוסקת בראייה ומכאן במבט . העצמי האמיתי הוא הרואה, התודעה היא מנגנון פעולת הראייה והאובייקט הוא הנראה . הראייה היא הכוח המניע את פעולת ההבחנה באובייקטים באמצעות העיניים, הבחנה שהיא מנטלית, שיקול דעת, התבוננות או חקירה, ראיית הסיבה או הנקודה העיקרית של האובייקט . הקשר בין ראייה לתובנה ידוע מכבר, והוא מתבטא במגוון ביטויים בשפה כדוגמת "על הצדק להיראות ולא רק להישמע" ; "לא יכול לחשוב מה הוא רואה בה" ; "חייבים לראות מה נדרש לעשות" ; "רואה עין בעין" ; "רואה לנכון" .
|
|