|
|
עמוד:11
11 אז מי הגבר ומי האישה ? בשנים שלאחריה . שני המאמרים המופיעים בחטיבה השנייה הם תוצרים ישירים של עבודת הדיסרטציה . תודה ליונית נעמן ולתמי ריקליס, עורכות העוקץ, על אתר שמקיים הלכה למעשה ביקורת תרבות נוקבת ושעורר בי חשק לכתוב חלק מהרשימות המופיעות בחטיבה החותמת את הספר . תודה לעורכי הספר איציק בנימיני ועידן צבעוני על ההזדמנות והבמה, תודה לעורכות הלשון רונית רוזנטל וגילי תל אורן על תיקוני השפה ותודה למעמדים רעיה קרס ועופר בנימיני על עבודת הגרפיקה . תודה לתוכנית ללימודי נשים ומגדר שנתנה לי בית להתבגר בו ולחזור אליו . תודה למירי רוזמרין על שיעורים מכוננים . יכולתה הנדירה להסביר רעיונות פילוסופיים סבוכים באופן בהיר ולעגן את התאוריה בחיים הפוליטיים סייעה לי לימים להיעשות מרצה פמיניסטית ונטעה בי ביטחון לחתור בעצמי תחת מודלים פאלוצנטריים קונספטואליים וסגנוניים . תודה לסנדרה מאירי על קורס קולנועי שלימדה בתחילת דרכי ושעזר לי להיזכר מי אני בתקופה ששכחתי . תודה לתלמידות שלי שמלמדות אותי לשאול שאלות מפרספקטיבות לא צפויות ושנותנות לי כוח להאמין שדברים יכולים להשתנות . תודה למי שקיימו איתי דיאלוג על בוצ' – פם ( עוד מהקבוצה שהתקיימה בשנים 2004 - 2006 ) ובפרט ג'קלין פערל, אלי אליהו ויותם יוענה גונן . תודה למשתתפות הקבוצה הפמית שפעלה לאורך 2009 שהצטרפו אליי לבחון מה העמדה הזאת יכולה להיות, ובייחוד אחותי הפם דבי כהן, סיון קרמני ( שלומציון המלכה ) ואילאיל קופלר . תודה לשותפים שלי באצירת ערבי הבוצ' – פם "פוֹרְאֶבֶר לֶזְלִי" נעם שאולסקי, סמירה סרייה ושרית ( שרד ) מיכאלי . תודה לפמיות ולבוצ'ות שיצאו מהארון משנות ה – 50 ועד היום — מקומיוֹת ואמריקאיוֹת . תודה לאמהות — ג'ואן נסטל שלימדה אותי שכתיבה על זהות מחייבת לא רק תשוקה אלא גם
|
|