|
|
עמוד:8
אזהרת מסע 8 בלבטים פוליטיים, תרבותיים וקיומיים שהתעוררו בהם עוד בישראל של אחרי מלחמת יום הכיפורים . מכורח הנסיבות הם חיו בצמצום בשכונות כמו האיסט וילג׳ ( East Village ) , שהרס ועזובה אורבניים אפיין אותם . מכלול הנסיבות בהן נוצרה האמנות נחשף לנגד עיניו, דבר שהפך למשמעותי עבורו . רוב האמנים שפגש טרם זכו להכרה ציבורית, ביניהם היו מיכאל סגן כהן, ליאורה לאור, מירית כהן, אילן אוורבוך, נתן נוחי, דוד ריב, צבי בן ארץ, מיכאל גיטלין, יהושע נוישטיין, כוכי דוקטורי, זיגי בן חיים ולידיה דונה . באותה עת התמיד לשוטט בין הגלריות המסחריות והמטופחות ברחובות הסוהו ( Soho ) ובחללים אלטרנטיביים רבים שהקימו באותה תקופה אמנים ואמניות צעירים באיסט וילג׳, בברוקלין ובברונקס . שם נחשף לאמנות שהוצגה בדירות מגורים קטנות, בבתים חרבים, בחללים מאולתרים בסביבה של עוני, מהגרים, גרפיטי, אמנות רחוב ומחאה פוליטית . הפער שבין הגלריות הממוסדות בהן האמנות כבר הייתה ״ארוזה היטב לשיווק״ לבין האלטרנטיבה שחווה, חידד עבורו את המשמעות החברתית של המרחב הפוליטי בו פועלת האמנות . באיסט וילג׳ הוא פגש אמנות שנוצרה ובאה לעולם מתוך תסיסה רב - תרבותית, מגדרית וביקורתית ביחס לשוק האמנות והמפגש עם הקהל . היה זה, לדבריו, ״מסע בחשיכה שבה מפוזרות הרבה נקודות אור שהתלכדו לפתע לכלל תמונה של מה אני רוצה לעשות, מה מעניין אותי ואיך לעשות זאת . שם הבנתי שלא אעסוק במכירת אמנות, ולא אהיה חלק משוק האמנות . חזרתי לישראל בהבנה שלא תהיה לי גלריה מסחרית ושתהיה לי גלריה חברתית . ״ טעון ברצון לפעול בנתיבים אחרים וללא כל בסיס כלכלי מוצק רכש, רק חודש לאחר שחזר לישראל, בדצמבר ,1982 חורבה ברחוב שבזי בשכונת נווה צדק, שהוזנחה וכמעט נעזבה, כדי שתשמש לגלריה ולמגורים . לא היה לו כל מושג כיצד יממש את הדרך . המחויבות שנוצקה ברכישה רק ענתה על הכרה פנימית מוצקה, ״ידעתי שאני בא לפרויקט חיים, ידעתי שלא אוכל להיעלם פתאום אחרי שנתיים . ״ 1 כל ההתחלות האלה הוליכו לדרך חיים מתמשכת, בה התקדם בתוואי המונחה על פי מצפן פנימי, הפונה אל המקומי תוך הטלת ספק במערביות ובתחושת עולם ראשון שבאו לביטוי בשדה האמנות בישראל . כבן הדור השני התפתח אצלו צורך להמיר את הזיקה לתרבות אירופה בצורך להשתייך לתרבויות המזרח התיכון ; לפעול בקרב בני ויוצאי ארצות ערב, האסלאם ואפריקה שתרבותם מודרת ולבחון את הפעולה הציבורית של שפת האמנות . ״אני בא מלוחכי רגבי האדמה אל הבלתי ידוע, אל השבור, אל הלא קיים, ושם הסתובבתי בסקרנות רבה, בתחושת אופטימיות שיש מה לעשות, ללא אשליות גם בייאוש הגדול, בהבנה עד כמה המציאות היא הרת אסון ואיתה חיים . ביציבות הארעית . ״ כל זה השתלב בהבנה שהזכות 1 הציטטות הן מתוך שיחות מוקלטות שנערכו בינינו ב - 2014 .
|
|