|
|
עמוד:3
עֲלֵי צִירָהּ חוֹרֶקֶת דֶּלֶת וְרֹאשׁ סַקְרָן יִשְׁתַּרְבֵּב, יַבִּיט -- הִנְּךָ לְפָנַי, נְוֵה חֵלְכָּאִים, אָכֵן, זֹאת אַתְּ, עֲיָרָה יְהוּדִית ! . . . סְבִיבֵךְ שְׁדֵמוֹת, כְּפָרִים וָיַעַר, וְאַתְּ מִחוּץ לָהֶם — לְבָדָד . סְבִיבֵךְ יַאֲבִיב שָׁנָה שָׁנָה וְקֵיצִים יְמַלְאוּ הָאֲסָמִים — וְאַתְּ דַּלָּה וּשְׁכוּלַת תּוֹחֶלֶת, עֵירוֹם וְעֶרְיָה בִּסְרַק יָמִים . ( יצחק למדן, ״בין הזמנים״ )
|
|