|
|
עמוד:11
[ 11 ] הקדמה עם זה, במרבית האוניברסיטאות במערב מתעלמים מחקר המלחמה, אולי משום שאנו חוששים כי המחקר כשלעצמו והמחשבה עליה משמעם קבלה שבשתיקה . חוקרי היסטוריה בין-לאומית, היסטוריה דיפלומטית והיסטוריה צבאית מלינים כולם על היעדר העניין ואף על המחסור במשרות בתחומים שלהם . כאשר מחקרי מלחמה או אסטרטגיה קיימים, הם נדחקים למובלעות קטנות משלהן, שבהן האנשים הקרויים היסטוריונים צבאיים יכולים לנוע ולנוד כה וכה, לדלות את מטעמיהם המבחילים ולבנות את סיפוריהם הבלתי מוסריים בלי להטריד מישהו . אני זוכרת שלפני שנים ביקר אותנו במחלקה הראשונה שלי להיסטוריה יועץ חינוכי בניסיון לעשות את שיעורינו למושכי לב יותר בעיני הסטודנטים . כשאמרתי לו שאני עובדת על הכנת שיעור ששמו ״מלחמה וחברה״, הוא הביט בי באכזבה . מוטב, הוא טען, להשתמש בכותרת ״היסטוריה של השלום״ . זוהי התעלמות משונה, כיוון שאנחנו חיים בעולם שמלחמות מעצבות אותו, גם אם איננו מכירים בכך תמיד . אנשים עקרו ממקומם או נסו ממנו, ולעיתים נעלמו פשוטו כמשמעו והתפוגגו מן ההיסטוריה בשל מלחמה . גבולות כה רבים נחרטו על ידי מלחמות, ממשלות ומדינות קמו ונפלו בשל מלחמות . שייקספיר הכיר זאת היטב : במחזותיו מלחמה מעמידה לעיתים קרובות את המנגנון שבאמצעותו מלכים עולים ונופלים בו בזמן שאזרחים מן השורה מרכינים את ראשיהם ומתפללים שהסערה תחלוף מעליהם בלא פגע . חלק מן האמנות הגדולה ביותר שלנו נוצרה בהשראת מלחמות או השנאה אליהן : ה איליאדה , סימפוניית ״ארואיקה״ של בטהובן, ״רקוויאם המלחמה״ של בנג'מין בריטן, ״אימי המלחמה״ של גויה, ״גרניקה״ של פיקאסו או מלחמה ושלום של טולסטוי . מלחמה קיימת במשחקים שילדים משחקים – כבוש את הדגל או את המצודה – ואחד ממשחקי הווידאו הפופולריים ביותר של שנת 2018 בארצות הברית נקרא ״Call of Duty״ המתבסס על מלחמת העולם השנייה . קהלים שמגיעים לאירועי ספורט מתייחסים אליהם לעיתים כאל קרבות שבהם הקבוצה האחרת משמשת אויב . באיטליה אלה המוכרים כ״אולטראס״ מגיעים למשחקי כדורגל בקבוצות מאורגנות ביותר בעלות מדרג ופיקוד יציבים . הם לובשים מדים וקוראים לעצמם בשמות כגון לוחמי קומנדו, חיילי גרילה ובכינויים, שלמרבה צערם של רבים מעמיתיהם האיטלקים, נשאלו מחבורות הפרטיזנים של מלחמת העולם השנייה . הם מגיעים כדי להילחם באוהדי הקבוצה היריבה ולאו דווקא כדי לצפות במשחק . המשחקים האולימפיים
|
|