מבוא: השואה ואנחנו בתאטרון הישראלי

עמוד:10

10 דוד גדג׳, עופר שיף הישראלית בהקשר זה . כמובן אפשר היה לבחור בחלוקות אחרות לשערים . אנחנו בחרנו בתוכן עניינים שהציר הנושאי שלו עוקב אחר התגבשות זיכרון השואה כמסמן מרכזי של ה'אנחנו' הישראלי והתגובות לתהליך זה . אפשר היה לבחור בציר שמעמת בין תפיסות קולקטיביות של זיכרון השואה ובין תפיסות שמפריטות את הזיכרון, אפשר היה לבחור בציר שמעמת בין תפיסות שמבחינות בין נקודות המבט של המקרבנים ובין אלה של הקרבנות, ואפשר היה גם לבחור בציר שעוקב אחרי התהליך המורכב של הרחבת הזיכרון כך שיכלול עוד ועוד קבוצות בחברה בישראל . גם חלוקות אלה, שלא בחרנו בהן, עשויות ללמד על מקומה ותפקידה של השואה בתפיסות ה'אנחנו' . ריבוי אפשרויות החלוקה מלמד על המורכבות של האתגר שבחרנו בו בקובץ זה : ללמוד על האופנים הרבים ולעתים סותרים שבהם המבטים הישראליים על השואה מלמדים על תהליכים ושאלות של זהות בחברה בישראל . שער א — נקודת המבט המוקדמת : התייחסויות בתאטרון לניגוד שבין 'שואה' ל'תקומה' כמעט מחצית ממאמרי הקובץ מתייחסים למחזות משנות החמישים וראשית השישים ולתודעת השואה המוקדמת בישראל . מהם בחרנו לשער הראשון שלושה מאמרים שעיקר עיסוקם הוא בתפיסה המוקדמת של הניגוד שבין 'שואה' ל'תקומה', ובעיקר בשאלה מה מלמדת תפיסה זו על עבודת הגבולות מול אחרים פנימיים וחיצוניים בחברה הישראלית . שלושת המאמרים מדגימים היטב את חשיבותו של ניתוח מקביל של הטקסטים של המחזות ושל השיח הציבורי שהתעורר בעקבות העלאתם על הבמה . ניתוח זה מאפשר התייחסות מורכבת לטענה ששנות החמישים וראשית השישים התאפיינו בשתיקה ובהיעדר מוחלט של שיח על השואה . המחזות המוקדמים ששלושת המאמרים מתמקדים בהם מלמדים שזיכרון השואה היה נוכח בשיח הציבורי של שנות החמישים, אבל נוכחות זו לא רק שלא קראה תיגר על התבנית הניגודית שבין 'שואה' ל'תקומה' ועל סימון מי שמזוהה עם השואה כ'אחר', אלא אף העצימה אותם . במאמר הראשון, מאת עדי שרצר, בוחן המחבר את משמעות הניגוד בין שואה לתקומה באמצעות ניתוח מסכתות יום העצמאות שנכתבו בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה . לצורך זה הוא מתמקד בהפרדה שנעשתה במרבית המסכתות המוקדמות בין 'כאן' ל'שם', כלומר בין ההווה של מדינה יהודית ריבונית ובין תקופת השואה . הוא מוצא כי השואה אמנם הייתה נוכחת בשיח ואף הוצגה כחלק מהרקע להקמת המדינה, אבל כותבי המסכתות נמנעו מהצגתה במלוא נוראותה ומקישור ישיר שלה להווה הישראלי . כאשר מסכת מסוימת חרגה מדפוס זה וערבבה בין סיפור השואה לסיפור הקמתה של מדינת ישראל, היא נדחתה ולא

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר