|
|
עמוד:11
לנוכח הטראומה 11 — חקר השפעתן של חוויות שליליות על התפתחות הנפש והמוח ; ונוירו- ביולוגיה בין-אישית — חקר האופן שבו התנהגותנו משפיעה על הרגשות, על הביולוגיה ועל המבנה הנפשי של הסובבים אותנו . מחקרים בדיסציפלינות מדעיות חדשות אלה גילו כי טראומה גורמת לשינויים פיזיולוגיים ממשיים, ובהם כִּיוּל-מחדש של מערכת האזעקה של המוח, עלייה בפעילות הורמוני הדחק ושינויים במערכת מסננת המבחינה בין מידע רלוונטי למידע לא-רלוונטי . כיום אנו יודעים כי טראומה מסכנת את אזור המוח שאחראי להרגשה המוחשית של היותנו חיים, כפי שהיא נחווית בגוף . שינויים אלה מסבירים מדוע אנשים שסובלים מטראומה נעשים דרוכים במיוחד לנוכח איום פוטנציאלי, למרות מחיר הפגיעה בהשתלבותם הספונטנית בחיי היום-יום . הם גם מסייעים לנו להבין מדוע הסובלים מטראומה חוזרים שוב ושוב על אותם דפוסים בעייתיים ומתקשים ללמוד מן הניסיון . כיום אנו יודעים שהתנהגותם אינה נובעת מכֶּשֶל מוסרי, ואינה סימן להיעדר כוח רצון או לאופי גרוע — היא נגרמת בְּשל שינויים ממשיים במוח . צמיחת ידע עצומה זו, על התהליכים הבסיסיים שבתשתית התגובה לטראומה, פתחה גם צוהר לאפשרויות חדשות למזעור הנזק, ואפילו לביטולו . כיום אנו יכולים לפתח שיטות והתנסויות שמשתמשות בגמישות העצבית הטבעית של המוח כדי לסייע לשורדים להרגיש חיים ונוכחים באופן מלא בהווה, ולהמשיך בחייהם . קיימים שלושה מסלולים עיקריים : ( 1 ) מלמעלה למטה : באמצעות שיחה, תקשורת ( מחודשת ) עם אחרים ומתן הזדמנות לדעת ולהבין מה קורה לנו בעצם, דרך עיבוד זיכרונות הטראומה ; ( 2 ) באמצעות נטילת תרופות שחוסמות תגובות-התראה בלתי הולמות, או באמצעות שימוש בטכנולוגיות אחרות שמשנות את אופן ארגון המידע של המוח ; ו- ( 3 ) מלמטה למעלה : כשמאפשרים לגוף לחוות חוויות שסותרות, באופן עמוק ומהותי, את חוויות חוסר הישע, הזעם או הקריסה הנובעות מטראומה . איזה מסלול יהיה מיטבי עבור שורד טראומה מסוים — זו כבר שאלה אמפירית . רוב האנשים שאיתם עבדתי יזדקקו לשילוב כלשהו שלהם .
|
|