הקדמה

עמוד:11

הקדמה 11 הארוס שלה, היא הופכת לחרדה . במקום להשתמש בכעס כדי להציב גבול להתעללות המילולית, היא נמנעת מהכעס באמצעות הגנות . ההסבר שלה שכלתני : "הוא כעס כי לא קיבל העלאה מהבוס . " היא מקטינה את מה שעשה ואת מה שהיא מרגישה כך : "מגיע לי לקבל את מה שאמר מכיוון שעשיתי משהו טיפשי . " הגנות אלו יוצרות את הסימפטומים שלה : בכך שהיא מפנה את הכעס כלפי עצמה, היא נהיית מדוכאת, וההסבר המושכל שהיא מעניקה מרחיק אותה מרגשותיה ומקטין את מעשי הארוס, וכך היא מותירה את עצמה תקועה עם סדרה של גברים מתעללים . בסופו של דבר היא אומרת לעצמה שההתעללות של ארוסה היא לא עניין גדול . כיצד אפשר לעזור לה ? ראשית, עלינו לגלות ממה היא סובלת . לשם כך נשאל אותה תחילה באיזה בעיות היא רוצה שנעזור לה . לאחר מכן נשאל לגבי הקשיים שלה, המקור שלהם והעבר שלהם . התשובות שלה יספרו לנו הרבה . אולי היא תענה על השאלות שלנו במהירות . אולי תהיה מוצפת בחרדה כשתחלוק את חייה הפנימיים אתנו . ייתכן שהיא אף תטען שאין לה כל בעיה ! כל תשובה היא טובה . היא מספרת לנו במה היא צריכה עזרה ועל יכולתה ליצור במשותף מערכת יחסים לשינוי . ברגע שנעריך את הבעיה של המטופלת והיא תצהיר על רצונה לחקור אותה, נבחן דוגמה ספציפית לבעיה המתוארת, במטרה לקבל תמונה ברורה על הגורמים לה . בזמן החקירה יעלה דפוס מפתיע בטיפול . המטופלת תגיע לקליניקה לבקש עזרה, אך ברגע שתישאל על הבעיה שלה, הרצון שלה לחקור אותה, או תתבקש לתת דוגמה ספציפית, תהפוך לעתים קרובות לחרדה ( 1936 S . Freud, 1926 / 1961 ; A . Freud ) ותשתמש בהגנות ( 1961 / 1926 S . Freud, ) . מדוע ? לדאבוננו, רוב המטופלים המגיעים לטיפול נפגעו במערכות יחסים קודמות . הם למדו שקרבה ושיתוף מובילים לכאב ( 1980 1973, Bowlby, ) . מטופלים רוצים עזרה, אבל החרדה שלהם מאותתת שמערכת היחסית הנוכחית, כמו הקודמות, עלולה להיות כואבת . לכן משתמשים מטופלים בהגנות כדי להימנע מלשתף רגשות, תקוות ותשוקות . אנו קוראים לדפוס

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא