|
|
עמוד:11
פתיח — סקס, רומנטיקה ופמיניזם 11 עם העונג הגופני המופק במהלכם, הופכים לעיתים קרובות לזירת התגוששות שבה, לדעתן, באים לידי ביטוי הכוח העודף והמעמד הפריווילגי של הזכר . פמיניסטיות רבות טוענות כי יחסי האי-שוויון בין גברים ונשים אינם נעצרים בפתח חדר המיטות והן מוצאות כי במערכות יחסים רבות מתבטא האי-שוויון גם בעת קיום יחסי המין . בנוסף, תיאורטיקניות פמיניסטיות, בייחוד בנות הגל השני, מרבות לדבר על השליטה הגברית המדכאת את מיניות האישה, בכמה וכמה דרכים . אחת הדרכים לדיכוי האישה, לטענתן, היא ההתעלמות רבת השנים מן העובדה שגם לנשים יש גוף בשר ודם, ולגוף זה צרכים גופניים ותשוקות שיש להכיר בהם, להתייחס אליהם בכבוד ולתת להם לגיטימציה . לאורך ההיסטוריה ראו הגברים בנשים יצורים א-מיניים הנכנעים מעת לעת לצורכיהם "החייתיים" של הגברים, ובה בעת הם סרבו להכיר בכך שהגוף הנשי משתוקק למגע הגופני . הם לא העזו לחבר את מושג התשוקה עם הגוף הנשי . להתעלמות הזו ממיניות האישה שורשים קדומים ביותר . לאורך הדורות, הקפידו הממסדים הפטריארכליים — הן הממסד הדתי והן הממסד הפוליטי — לחלק את הנשים לשתי קבוצות : האחת היא קבוצת הנשים הכנועה והחסודה — האמהות הקדושות, ואילו נשות הקבוצה השנייה הן הנשים היצריות, המרדניות — הזונות . לשני הארכיטיפים הללו ניתנו גם שמות : על פי היהדות האחת היא חוה, אם כל חי, והשנייה — לילית . על פי הנצרות : האחת היא מריה אם ישו, שילדה את בנה בלידת בתולין, והשנייה היא מרים המגדלית, שעסקה במקצוע העתיק ביותר בעולם . על פי חז"ל, לילית היתה בת זוגו הראשונה של אדם בגן עדן . לילית נבראה ביחד עם אדם, אך תביעותיה לשוויון זכויות, כולל שוויון בתחום יחסי המין, המאיסו אותה בעיניו ולאחר גירושה מגן העדן יצר האל עבור אדם את חוה, שהפעם לא נבראה כשווה לו, אלא נוצרה מצלעו ועל כן היא נחשבת כנחותה ממנו . אבל לילית לא נעלמה מן העולם . היא שבה והתגלמה לאורך השנים בתרבויות שונות, במיתוסים ובאגדות עם, בהן הופיעו דמויות שונות של נשים אשר סירבו לקבל את המגבלות שהוטלו עליהן בשל מינן ובחרו לתת ביטוי לכישרונותיהן
|
|