|
|
עמוד:11
לאבחון הפסיכולוגי עקב קשיים שהתעוררו בתפקודם, והיו מודעים לעובדה זאת, הרי שבציוריהם הם ביטאו את הרגשתם ואת יחסם למה שקורה להם ואתם, כעת, בזמן הווה . למידע חיוני זה אין כמעט כל מקור אחר . כאשר חזרתי ועיינתי בספרות המקצועית בתחום ציורי ילדים, התרשמתי כי כמעט תמיד השאלה המרכזית עליה מכוון להשיב הספר או המאמר היא : "מה ניתן ללמוד ולהסיק על אודות מאפייני התפקוד והאישיות של הילד מתוך ציוריו ? " גם הספרות המחקרית בנושא היא באותו כיוון : מתמקדת בתיקוף אמפירי של ההתאמה בין מאפייניו של הילד לבין סממני הציור שלו ( 1998 , Koppitz ) . ואולם, השאלה שאני שואל היא שונה . איני שואל את השאלה המסורתית : מה אוכל ללמוד מן הציור על אודות הילד, אלא : מה מספר לי הילד בציורו על אודות עצמו ? כלומר, אני מתייחס אל הציור כסיפורו של הילד על אודות עצמו, בשפה גרפית . במקום לספר את סיפורו בשפת המילים, הילד מדבר בשפת הקווים, הצורות, הצבעים והדימויים . מכאן התעוררו מספר שאלות חדשות, ושיטת הגרפו - דרמה מהווה את התשובה המקיפה להן . הנה כמה מִשאֵלות אלה : האם יש למבחן הציורים תרומה ייחודית וערך מיוחד, לעומת דרכי אבחון אחרות ? עד כמה מבחן זה אכן מבטא את "קולו" של הילד, בתשובתו לשאלה כיצד הוא חווה את מצבו ? בהשוואת שיטת אבחון זאת לדרכי אבחון אחרות מצאתי כי הנושא המרכזי המייחד את מבחן הציורים מתייחס לשאלת הרציונל . כלומר, מהו הרציונל שמספקת כל אחת מדרכי האבחון לכך שהמסקנות של האבחון, שהוסקו על סמך תוצאות המבחן, אכן מצביעות על המאפיינים של המאובחן . בפרק הראשון ובפרק השני של הספר נדונה שאלה זאת . במהלך הקורסים שהעברתי בנושא ציורי ילדים לאורך השנים, שבהם לימדתי והדרכתי סטודנטים מתחומי החינוך המיוחד והפסיכולוגיה, נוכחתי לדעת עד כמה אין זה פשוט להקנות ואף לרכוש מיומנות זאת . לכן חיפשתי דרך שיטתית ומובנית, מעין אלגוריתם, מתכון שלבים, שיקנה נוסחה כללית וקבועה לתהליך של אבחון ילד בעזרת ציוריו . בפרק השלישי של הספר אני מציע "מתכון אבחוני" כזה . המתכון מבוסס הן על ניסיוני המעשי באבחון ילדים בעזרת ציוריהם, הן על ניסיוני בהקניה ובהדרכה של אמנות אבחון זו לסטודנטים, לאנשי חינוך ולהורים, במשך למעלה מ - 20 שנה . התרומה פתח דבר 11
|
|