מבוא

עמוד:9

9 תשוקת המבט מהלכים המתפתחים בסמוי : מהלך אחד מסמן תחנות בהיסטוריה של העצמי המודרני . מהלך נוסף פותח את הספר בשתי תערוכות נושא מהודקות, ממשיך ומתפרע בכמה תערוכות ענק בארוקיות, ומסיים בתערוכות אינטימיות ורזות יותר . תשוקת המבט מקבץ שלושה – עשר מאמרים שנכתבו בהקשרים שונים עבור קהלים שונים ורובם הוצגו כהרצאות, אך לא התפרסמו עד כה בכתב . חלקם עברו עריכה מחודשת או קוצרו כדי למנוע חזרות מיותרות . הפרק הראשון, לחשוב דברים קשים לחשיבה, נכתב כהצגת עמדה, או כסימון של שדה שיח, עבור גיליון של כתב העת פרוטוקולאז' מ – ,2013 שהוקדש למתודולוגיות שונות בחקר התרבות החזותית . המאמר מתווה מרחב של מפגשים בין חשיבה תמונתית וחשיבה מילולית – פסיכואנליטית . האמנות אינה חומר גלם חסר מודעות שיש לפרש אותו, אלא חשיבה חזותית המפרה את המילים ומופרית מהן . שני סוגי החשיבה, החזותית והמילולית, אינם מובחנים לחלוטין זה מזה . רוב הפסיכואנליטיקאים הגדולים היו גם בעלי דמיון חזותי מפותח, שחשיבתם התיאורטית לוותה בחזון - בדימוי תמונתי של הנפש או של מבנה העולם הפנימי . הפרק מציג כמה פסיכואנליטיקאים החושבים כאמנים חזותיים, וכמה אמנים ומבקרים החושבים כפסיכואנליטיקאים . את הפרק השני, ביון והמסורת הרומנטית, אפשר לראות כמקרה פרטי של "דברים קשים לחשיבה" מהפרק הקודם . וילפרד ביון מתווה בכתביו חוויה רגשית בלתי מובחנת שכל דיבור עליה הוא בגדר אוקסימורון, בדומה לציור הדתי השואף לתת צורה למשהו אין – סופי וחסר צורה . כמה תחנות מתולדות הציור הנוצרי – רומנטי מסמנות מהלך שהזין ברבות הימים את החשיבה הפסיכואנליטית . הפרק השלישי הוא תערוכה שונה - צבעונית ומגוונת יותר . הטענה המרכזית בפרק היא פשוטה ביותר - מה שנראה בתחילה ככאוס מתגלה בהמשך כסדר אחר . מה שנראה כהרס נתפס, מנקודת

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר