|
|
עמוד:12
12 זמירה הייזנר האמן / ית היוצר / ת ואת קהל הצופים . דרכי הצגתה המפתיעות, שוברות המוסכמות, מאירות את המציאות המקובלת באור ביקורתי, לעתים אירוני וסאטירי, מנקודת מבט אופוזיציונית . יוצריה מבססים ריאליזם רדיקלי הדוחה את הפונקציה המסורתית של האמנות ( 196 : 1984 Mehta, ) . הדגש באמנות זו עובר מהאובייקט, היצירה האמנותית, אל פעולת היצירה ( בהקשר זה מעניין לציין שמקור המילה art בסנסקריט הוא "לעשות" ) וממנה אל היוצר עצמו, אשר מחליף את האובייקט האמנותי והופך לנושא ולמצע של היצירה ( דרור הררי, 2014 ) . אמנות המופע מעמידה במרכזה את ההנכחה של ביצוע פעולה אמיתית הלקוחה מהחיים ואת המבצע שלה, אמן הפרפורמנס, אם בפעולות קצה, דוגמת הפעולות של אמנית המיצג הצרפתייה אורלאן, המחוללת בעצמה ניתוחים פלסטיים והופכת את עצמה ליצירת אמנות ( הררי, 2014 ) , ואם בפעולות יומיומיות פשוטות של אכילה, שינה וכיוצא בזה בחלל מוזיאוני או במרחב ציבורי אחר . אמן המיצג הדס עפרת, שישן באחת מעבודותיו, נדודי שינה ( 2003 ) , במסגרת האירוע "אמנות הארץ", בתחנת הכוח רדינג בתל אביב, מעיד כי "המופע הוא ההזדמנות שלך לחוות את חייך באופן אינטנסיבי . לחוות מציאות רבה מדי" ( שם : 10 - 11 ) . הפרפורמר מנסה לאתגר את עצמו ואת קהלו בפעולות שהן בה בעת חלק מהחיים והזרה שלהם, על קו הגבול שבין האמיתי והאמנותי . לסיכום הנאמר עד כה, לנוכחותו של האמן היוצר והמבצע יש חשיבות מרכזית באמנות המופע / המיצג . הוא מוקד היצירה . אין הוא מגלם מישהו אחר, גם אם הוא נמצא במצב של ריכוז שונה מבחינה נפשית ותודעתית בחיי היומיום ובעת המופע . תמר רבן, לדוגמה, נוטה שלא לאכול ביום המופע, כסוג של התרוקנות והתכווננות לקראתו, והדס עפרת מעיד ש"הגוף נערך לקראת מופע . אתה ממשמע וממשטר את עצמך בכל הנוגע לאחזקת הגוף, לתזונה ולאיזון נפשי . להתארגן לשלושה ימים של 'מחנה אימונים' . להיות בתוך הלך-רוח של התכוונות, במתח פנימי של
|
|