|
|
עמוד:11
11 תמר רבן לעתים במתכונת אמנותית של מיצגים, כדי לחדד את המסרים שלהן ולמשוך תשומת לב וכיסוי תקשורתי . באקדמיה מופיע המושג לימודי מופע ( performance studies ) כדיסציפלינה ( או אינטר-דיסציפלינה ) של ידע במגוון תחומים : אדריכלות, סמיוטיקה, אנתרופולוגיה, לימודי מגדר ולימודי תרבות, והוא עובר משולי ההיסטוריה של האמנות למרכז השיח האינטלקטואלי הרחב יותר ( 22 : 2001 Goldberg, ) . ריצ'רד שכנר ( 1988 Schechner, ) וברברה קירשנבלט-גימבלט ( - Kirshenblatt Gimblett, 1998 ) , לדוגמה, רואים בלימודי המופע התייחסות למכלול של תופעות בתרבות : טקסים ( דתיים, אזרחיים, חברתיים ) , מוסכמות התנהגות בחברות שונות, כללי נימוס, תפקידים חברתיים וכיוצא בזה . כל התנהגות אנושית היא מופע, ביצוע של תסריטים המאוחסנים במעין רפרטואר תרבותי-אנושי מן המוכן, ואין פעולות מקוריות, אלא רק חזרה על תבניות מוכרות החוזרות בתרבות ( הייזנר, חזקיה, 2001 : 67 ) . התרבות האנושית, על פי תפיסה זו של לימודי המופע, היא אוסף של מופעים, והאמנות בכלל ואמנות המופע בפרט הן רק גזרה אחת צרה מתוכם . אמנות המופע מתרגמת הלכה למעשה את התפיסה של טשטוש הגבולות בין האמנות והחיים, אך מתוך מטרה ליצור הזרה שלהם . היא עושה זאת באמצעות הנכחה מזוקקת ומרוכזת של רגעי חיים, תוך הסבת תשומת לב אליהם והתבוננות בהם בכלים אמנותיים, אסתטיים וחווייתיים . היא מציאות יזומה ונשלטת בידי האמן ( עפרת, 2012 : 8 ) , מציאות שאיננה בדיונית, אך גם איננה אמיתית, זו מציאות מתהווה, המתקיימת על קו הגבול המעומעם והמטושטש שבין החיים והאמנות . כינויה בסינית הוא אמנות ההתנהגות ( או "התנהגות אמנותית" ) . היא מנסה לפרוץ דפוסים קיימים בהתנהגות ובתרבות האנושיות או להאירם באור חדש, אחר . היא מותחת ובודקת את גבולות האמנות ושפתה, את המוסכמות של החברה, התרבות והאמנות, יוצרת מצבי קצה המאתגרים אותה עצמה, את
|
|