|
|
עמוד:10
10 לילך ניישטט בורנשטיין והסתירות הפנימיות שגילו אותם ניסיונות אינן רק בעיות בדרך להאחדת השיר, אלא דווקא המאפיינים המובהקים שלו . הבחנה זו פורצת את הסד ההיסטורי שבו נתון רובו ככולו של המחקר בנושא, ומצביעה ישירות אל צורת הפרגמנט ( Fragment ) . תוך כדי עיון ב"שיר השירים", הבחנתי שהוא מציב קשיים דומים לאלה המאפיינים את הפרגמנט הרומנטי . מתוך כך עלתה השאלה : מה טיבה של אותה קרבת משפחה בין השניים ? כאן תוצג קריאה חדשה ב"שיר השירים", הנסמכת על סוגה שהתבססה מאות רבות של שנים אחרי שהשיר חובר, נערך ופורסם . סוגה שבדיעבד אנו יכולים לקרוא את "שיר השירים" כאחד ממבשריה . המהלך המוצע כאן דומה לזה שמציע בורחס, המגלה את הפואטיקה של קפקא ביצירות שקדמו לזמנו : "בכל אחת מן היצירות הללו כלול משהו מייחודו של קפקא, אך אלמלא כתב קפקא את כתביו לא היה 2 איש מגלה בהם את הייחוד הזה" . פרגמנט הוא טקסט סתום במיוחד, העומד על הגבול שבין האמנותי לאקראי . זהו טקסט שעבר שבירה אלימה שהותירה אותו קטוע והרוס, מלא בחורים ובסתירות . הפרגמנט מעורר בקוראיו צורך דחוף למשמע אותו . לשם כך הם מגייסים את כל המשאבים העומדים לרשותם, ומגיעים על פי רוב אל סף ייאוש, כשמתברר להם כי למעשה אין דרך לספק לו פרשנות משכנעת, מוצקה ואחידה . שלוש טענות חדשניות יועלו כאן . הראשונה, כאמור, מציבה את "שיר השירים" בהקשר של סוגות רומנטיות, הפרגמנט והשיר הארוך ( Long Poem ) . "שיר השירים" מעולם לא נקרא כך, אף על פי שהוא מתאפיין ככזה בכמה רמות : זהו טקסט מפולש שאינו מתגבש לכלל אחדות ; עשיר בהפרעות, משמעויות סותרות, לשון משובשת, שתיקות ודיבור עודף ; נמצא על הגבול הדק שבין פרוזה 2 . חורחה לואיס בורחס, "קפקא ומבשריו", גן השבילים המתפצלים , תרגום : יורם ברונובסקי, תל אביב : הקיבוץ המאוחד, ,1976 עמ' 158 .
|
|