|
|
עמוד:10
10 טל מלר בשלושת העשורים האחרונים חלו בחברה הפלסטינית בישראל שינויים בתחומי המשפחה, הכלכלה, החינוך והתרבות . בצד תופעות כגון עוני, אבטלת נשים, שיעור גבוה של עובדים עניים ודתיוּת מתחזקת, הולך ומתבסס מעמד ביניים המתאפיין בירידת שיעור הפריון, ביציאת נשים לעבודה ובעליית שיעור המשכילים . אמנם המסגרת המשפחתית הפלסטינית מאופיינת במבנה ובסממנים פטריארכליים, אבל במרוצת הזמן חלו בה תמורות ; שיעור הגירושין עלה ולכן עולה גם שיעורן של המשפחות החד – הוריות : בשנת 2 נתון 2016 עמד שיעורן על % 12 מכלל המשפחות הפלסטיניות . זה מאפיין גם את החברה הישראלית הרחבה ואת החברה בארצות 3 בו בזמן נשים אלה משתייכות לקבוצת מיעוט לאומי המערב . 4 בשל מעמדן בחברה הישראלית, המוגדרת חברה שסועה לעומקה . האזרחי הן סובלות מאי – שוויון ומדיכוי בתחומי חיים רבים, בהם כלכלה, תעסוקה, פוליטיקה, חינוך והשכלה . האי – שוויון המגדרי, הנובע מהסדר הפטריארכלי המאפיין את החברה הישראלית בכלל ואת החברה הפלסטינית בפרט, מוסיף על דיכוין . יתר על כן, למרות העלייה בשיעור הגירושין, היחס לגירושין ולמבקשות להתגרש עדיין שלילי ; בקהילות רבות עדיין אין לגיטימציה לגירושין ויש בהם משום אות קלון . האימהות היחידניות חוות אפוא דיכוי משולש : הן משתייכות למיעוט לאומי שיחסיו עם הרוב סבוכים, הן משתייכות למגדר הנשים, והיחס כלפיהן שלילי מאחר שהן אימהות יחידניות . 2 . על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, א 2016 . 3 . ב – 1975 עמד שיעורן של המשפחות החד – הוריות על % 5 . 4 מכלל המשפחות בישראל, וב – 2001 הוא עמד על % 9 . 9 ( סבירסקי ואחרים, 2002 ) . ב – 2016 עמד שיעורן על % 13 באוכלוסייה היהודית ו – % 12 באוכלוסייה הפלסטינית בישראל ( הלמ"ס, א 2016 ) . 4 . סמוחה, 2001 .
|
|