|
|
עמוד:12
12 הנרייט דהאן כלב להסביר לו שעבודתה בשתי משרות אין בה כדי להביא שכר מספק לפרנסת המשפחה . כמו פארקס, גם אינגבר וכנפו מצאו את עצמן עוברות תהליך אישי עמוק של שינוי שלא ציפו לו . במסען הן התוודעו לממסד שלמולו ניצבו : מה שהיה נראה להן עצום ואדיר בעוצמתו, נחשף עתה על פקידיו ומנהיגיו כמסורבל, חלול ומדולדל ביכולותיו . לעומתו, הן ניצבו מופתעות אל מול בבואתן האישית . אותו דימוי נמוך וחלש של אם, פועלת, מפרנסת מן הפריפריה של ישראל, השתקף עתה מעל דפי העיתונים, מן הפרהסיה הציבורית שאליה נדחפו, מן האלמוניות אל תהילת הרגע, כדימוי של נשים לוחמות, כמעט אמזונות . בחלוף הימים, עם שוך הפרשיות, גם הדימויים האלה השתנו . מנות של ציניות נוצקו לתוכם, ובגרות פוליטית ומפוכחת הרחיבה והעמיקה את תפיסתן של אינגבר וכנפו את המציאות . הן לא עזבו את המדבר הדרומי של ישראל, וכוח ההשתכרות שלהן לא השתנה בהרבה . סיפורן של חבצלת אינגבר וויקי כנפו, שאותו אני מגוללת בספר זה, הוא בראש ובראשונה סיפור של שינוי תודעתי . זכיתי להכיר שתי נשים מיוחדות בצאתי ממגדל השן למסע בשבילי החיים שהן פתחו בפניי . צעדתי איתן יחד אל תוך עולמותיהן הפנימיים, ולא הייתי יכולה להתקדם אלמלא גם אני פתחתי את עולמי שלי בפניהן . בגילוי לב, בהתבוננות משותפת ובחישוב לאחור - בפגישות שקיימנו צעדנו לפעמים צעדים מסעירים ולפעמים מהוססים . פעם עסקנו בסוגיות של אימהות ופעם בסוגיות של השתכרות ופרנסה, פעם במבט ביקורתי על הממסד והפוליטיקה ופעם מתוך עמדה מקבלת, משלימה . על אלה אני רוצה להודות לשתי הנשים חבצלת אינגבר וויקי כנפו, על היותן דמויות מופת שילוו אותי בהמשך חיי .
|
|