|
|
עמוד:10
10 הקדמה 3 להתייחסותם של האם ראויה פרשת ילדי תימן הנעדרים אינטלקטואלים ישראלים ? היש מקום לאינטלקטואליזציה של הפרשה ? ובפרפרזה על שאלתה הנודעת של גיאטרי ספיבק, כלום יכולים המוכפפים לזכות לסולידריות מצד אנשי דעת בשאיפתם לחשיפת האמת ? התשובה שממציא השדה האקדמי הישראלי על שאלות אלו מורכבת, אך מאירה באור יקרות על ספר זה, קובץ מאמרים שהוא בעיקרו תולדה של כינוס אקדמי שהתקיים 4 ערכו החברתי-פוליטי של באוניברסיטת בר-אילן בחורף 2013 . הקובץ מיוסד על שני אדנים בעלי אופי מנוגד : האחד הוא מעמדה המתבסס והולך של הפרשה בתודעה הציבורית בישראל, תהליך שלאחרונה מציף את שאלת זכאות הקורבנות להכרה בנרטיב שלהם ובעקבותיה את המאבק לגילוי האמת ; האחר הוא אופיו 3 . חשוב לנו לציין כי לדעתנו הביטוי "ילדי ישראל" הולם יותר לפרשה, לא רק מפני שהפרשה מקיפה לצד יוצאי תימן גם את בני רוב הקבוצות האתניות בעם ישראל, כפי שיפורט בהמשך, אלא מפני שגם אילו היה מדובר רק בילדי תימן, אנו סבורים שראוי לראות בהם בראש ובראשונה ילדי ישראל ! עם זאת, רווח בקובץ הביטוי "ילדי תימן" שכן יוצאי תימן הם קבוצת הקורבנות הגדולה ביותר של הפרשה, וכך השתרש שמה בציבור . יתר על כן, לאור מערכת החוק והמוסר היהודית הביטויים "גניבה" ו"גנובים" מדויקים יותר לתיאור חומרת הפרשה מהביטויים "חטיפה" ו"חטופים" . הדִבר השמיני, "לֹא תִגְנֹב" ( שמות כ, יב ) , מציין לפי חז"ל איסור על חטיפת אדם . שימושים בולטים נוספים בתורה בשורש ג . נ . ב . להדגשת איסור זה מופיעים בפסוקים "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ, מוֹת יוּמָת" ( שמות כא, טז ) ו"כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר-בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּהָרָע מִקִּרְבֶּךָ" ( דברים, כד, ז ) . לאור פסוקים אלו הופכת הפרשה לעבירה מוסרית הזועקת לשמים . ואולם, השימוש הרווח לתיאור הפרשה במלים "לחטוף", "להיעלם", "להיעדר", לנטיותיהן, הכריע את הכף לטובת ביטויים אלו . תקוותינו כי בעתיד ישתגר השורש ג . נ . ב בשיח על הפרשה ( העורכים ) . 4 . הכינוס נערך בחסות המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ומרכז דהאן באוניברסיטת בר-אילן .
|
|