|
|
עמוד:14
14 אלי גליה שלה . טקסטים אלו, שהובאו לידיעת הפעילים וקהל התומכים בעלונים ובמזכרים או התפרסמו בביטאוני המפלגה בביירות, בדמשק ובעמאן, שיקפו בבירור את עמדותיו והשקפת עולמו של חבש, בלא שנקרא עליהן תיגר . מבין המסמכים המכוננים שיועדו לשמש מצע לקראת כינוסים עתידיים של ה"חזית" או שנכתבו בתגובה והתייחסות לאירועים מדיניים וצבאיים שונים, ראוי לציין לדוגמה את "האסטרטגיה המדינית והארגונית" שגובשה במסגרת הוועידה הלאומית השנייה של החז"ע בפברואר 1969 . מסמך חשוב זה סימל את הפעם הראשונה שבה זוהה ג'ורג' חבש עם "נייר עבודה" בעל משמעות, שהניח את התשתית האידיאולוגית, הפוליטית והארגונית של החז"ע לאורך כמה עשורים . הסוג השלישי של מקורות ערביים ראשוניים הם ספרי זיכרונות של חבריו לדרך המאבק המשותפת כמו אחמד אל-ימאני ובסאם אבו שריף, או של יריביו, כדוגמת נאיף חואתמה וצלאח ח'לף ( אבו איאד ) . מקורות אלו תרמו מידע משלים אך הכרחי להבניית התמונה הכוללת, אף על פי שנדרש להציב גם את דבריהם בהקשר הנכון, על פי זמן כתיבתם ולפי מידת קרבת המחברים לחבש . סוג נוסף של מקורות ראשוניים הוא תיעוד ארכיוני-דיפלומטי בסיווג סודי או סודי ביותר, שהשתמר בארכיון הלאומי האמריקאי בוושינגטון . תיעוד זה כולל תכתובות ומסמכים מדיניים שנגעו לעמדת ממשלת ארה"ב ובנות בריתה באזור בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני . דיווחים אלו התמקדו בהובלתו של חבש את האופוזיציה הקולנית ליאסר ערפאת, בעיקר בעידן הניסיונות האמריקאיים להסדרים מדיניים במזרח התיכון שלאחר מלחמת אוקטובר 1973 . לעומתם, מסמכי ה – CIA מאותה תקופה עסקו לרוב בקשריהם המתפתחים של הארגונים הפלסטיניים עם ברית המועצות וגוש המדינות הסוציאליסטיות ( ובכללם החז"ע, שזכתה לתמיכה סובייטית גוברת ) , ובמעקב אחר קשרי החז"ע עם ארגוני טרור מסביב לעולם . ניתן לסכם ולומר שכתיבת הביוגרפיה של ג'ורג' חבש נסמכה על טהרת המקורות הראשוניים בערבית, מקורות ששיקפו מהימנה את פועלו של האיש ואת ציוני הדרך הפוליטיים והאידיאולוגיים השונים שלו . התוצר הסופי שהתקבל הוא מחקר נרטיבי-פרשני, בהסתמך על מקורות ארכיוניים – טקסטואליים, המתאר את סיפור חייו של חבש ואת המציאות שבה פעל .
|
|