|
|
עמוד:13
1313 ג'ורג' חבש – ביוגרפיה פוליטית המוניות לבין ראיונות "שקטים" - מסריו של חבש היו אחידים ועקיבים . באשר לנאומיו ולטקסטים שכתב, ניתן לציין ארבע הערות : ( 1 ) ניכר שחבש כתב את נאומיו הרבים בעצמו על בסיס רשימות שהכין במו ידיו ; ( 2 ) חבש הרבה לעשות שימוש בגוף נוכח רבים ורק לעתים נדירות דיבר בשם עצמו, כחלק מתפיסת עולמו על חשיבותן של הנהגה ואחריות קולקטיביות ; ( 3 ) דרך הצגת הדברים נעשתה תמיד על פי דרך החשיבה ההגיונית הדדוקטיבית, מן הכלל אל הפרט ; ( 4 ) בדרך כלל נשזרו בטקסט שאלות מכוונות, ולרוב כלל המבנה שלו ניתוח, הצגת מסקנות ולקחים וחלוקת משימות לשלב הבא . בהעדר ערוצי תקשורת מגוונים מצד אחד, ובריכוזיות מובהקת של ההנהגה מצד אחר, היו נאומיו וראיונותיו של חבש בעלי משקל רב בהתוויית התפתחות השקפתו האידיאולוגית והפוליטית, שהרי כלפי חוץ דיברה החז"ע בקול אחד, קולו של חבש, כיאה לעקרונות "הצנטרליזם הדמוקרטי" ומשמעת הברזל שהיו נהוגים במוסדותיה . הצורך בחשיפה בין – לאומית ובלגיטימציה הביאו את חבש להתראיין גם לכלי תקשורת אירופיים, אשר בתחילת שנות ה – 70 נטו בדרך כלל לצדד בעמדה הפלסטינית בקונפליקט הישראלי-ערבי . הנוסח המלא של נאומיו, ראיונותיו והצהרותיו, ובכללם אלו שניתנו לעיתונות הזרה, פורסמו קרוב לזמן אמת בביטאון המפלגה אל-הדף ( המטרה ) וזכו תמיד להבלטה מיוחדת . נאומים חשובים שנישאו בהזדמנויות מיוחדות אף הופצו בנפרד ובאופן רשמי בפרסומים מטעם מחלקת ההסברה של הארגון . מאז קיץ ,1969 אל-הדף , יחד עם אל-חריה ( החירות ) , היו שבועונים שמאלניים – פובליציסטיים, אינפורמטיביים בחלקם ובחלקם האחר הכילו מאמרי ניתוח ואינדוקטרינציה . לשון המאמרים הייתה ברובה טעונה, אמוציונלית ואחידה במסריה, בחלוקתה את העולם ל"טובים" - הפלסטינים ואנשי המהפכה, ול"רעים" - ישראל, הציונות, האימפריאליזם והריאקציה הערבית . מטרתם הייתה להנחיל ערכים לציבור ולהפיץ בקרבו "רעיונות הולמים", "קווים נכונים, אובייקטיביים ומדעיים", שנוסחו בידי דוברי המפלגה . אל-הדף שימש "שופר" ואמצעי תקשורת מגויס בשירות חבש והנהגת החז"ע, והיטיב לבטא במהימנות וביסודיות את הדעות הפוליטיות והחברתיות ששררו בקרב הקאדרים הבכירים של המפלגה ואת הלכי הרוח שרווחו בקרב הציבור הערבי המשכיל מאז סוף שנות ה – 60 . הסוג השני של מקורות ערביים ראשוניים כולל כתבים, מסמכי יסוד, דו"חות, פרוטוקולים של ישיבות ופרסומים רשמיים ולא – רשמיים של החז"ע מאז היווסדה, ששפכו אור על האסטרטגיה המדינית ועל המתווה האופרטיבי
|
|