|
|
עמוד:14
14 שמאי זינגר הופעתו של כתב-העת השנתון לפילוסופיה ולמחקר פנומנולוגי ( 1913 ) , שיסד יחד עם פילוסוף גרמני צעיר, מרטין היידגר . פרוץ המלחמה פגע בחבורה הפילוסופית הצעירה שהתגבשה סביב כתב-עת זה בגטינגן . ב- 1916 נפגע הוסרל במיוחד ממות בנו בכורו, וולפגנג, בקרבות וורדון . זו הייתה שנת משבר קשה עבור הוסרל, שבה הפסיק לחקור ולכתוב . ככל הנראה, הסכמתו להצעת אוניברסיטת פרייבורג להקים בה קתדרה לפילוסופיה ופנומנולוגיה סייעה לו לצאת מן המשבר האישי . ב- 16 שנים הבאות לימד והרצה בפרייבורג . תקופה זו הייתה הפורייה ביותר בחייו . הוא כתב את הכרכים השני והשלישי של אידיאות הנוגעות לפנומנולוגיה טהורה ולפילוסופיה פנומנולוגית , שכלל והעמיק את מחקריו הראשוניים על כינון החלל והזמן, על כינונו של האני הטהור ושל האני-האחר ועל עולם הרוח הבין-סובייקטיבי . רוב ספריו שאפו לייסד את הרמה הלוגית-פורמלית על הפסיכולוגיה הפנומנולוגית . הכוונה הייתה לבצע תיאור טהור של החוויה האנושית מעמדה רפלקטיבית עמוקה ( התנסות ושיפוט, לוגיקה פורמלית וטרנסצנדנטלית, פילוסופיה ראשונית ) . יציאתו לגמלאות ב- 1928 העניקה לו זמן פנוי שאיפשר לו להעמיק במחקריו . באותה השנה המליץ הוסרל בפני האוניברסיטה להעביר את ראשות הקתדרה למי שבעיניו נחשב לממשיך דרכו בפנומנולוגיה : מרטין היידגר . מכיוון שרק אז התפנה הוסרל לקרוא את ספרו של היידגר ההיות והזמן ( 1927 ) , תגובתו הביקורתית החמורה הביאה לניתוק יחסים גמור ביניהם, שעד אז היו קרובים מאוד . היידגר אפילו הפסיק להשתמש במונח "פנומנולוגיה" 6 ב- ,1933 עם עליית הנאציםלכותרות שיעוריו הפילוסופיים . לשלטון, היידגר, שהתפקד כחבר במפלגה הנציונל-סוציאליסטית, התמנה לרקטור אוניברסיטת גטינגן, ובתפקיד זה ביצע את החלטת הממשלה להשביע את כל תלמידיה השבעת אמון אישית להיטלר 6 . שם : 339 - 347 .
|
|