|
|
עמוד:8
8 שמאי זינגר הגדולה ביותר, בכל סדרת ארכיון הוסרל, מוקדשת לנושא זה . היא מעידה על הגות יצירתית, אבל גם על ביקורת עצמית חסרת רחמים . תקוותי היא שהצגת הבעיה בספר זה תספק מסגרת שבה יוכל הקורא לגשש בעצמו את דרכו בנושא זה, בפנומנולוגיה ובפילוסופיה בכלל . הגוף המרכזי של ספר זה הוא פרי קריאה בשלושת הכרכים שציינתי . כמבוא, הוספתי את תקציר חייו של הוסרל ופרק המוקדש ליסודות הפנומנולוגיה . הראשון, לא מטעמים פילוסופיים ( הוסרל התנגד בחריפות ל"היסטוריציזם" ) אלא כדי להצביע על גורלם של היהודים בתחום התרבות הגרמנית, שנכשלו בניסיונם להיטמע בה . איננו רשאים לשכוח שנקודת המבט שלנו על הוסרל היא בעברית, וכאן בארץ . בפרק היסודות אני מנסה לספק טקסט כללי על הפנומנולוגיה של הוסרל, מקצתו פרי התנסות בהוראתה בכיתות של חניכות וחניכים בתיכון שהיו מסוגלים להתמודד עם הנושא . נוכחתי לדעת שהצלחתי בכך כאשר התלמידים הגיבו לתיאורים במילים "אבל זה ברור מאליו ! " ; לצערי - לא תמיד . אני מקווה שהצגת "היסודות" תאפשר נגישות סבירה לפרקי הקריאה והפירוש בטקסטים . בפרקים אלו הצגתי את האפשרויות השונות שבהן בחר הוסרל כדי לגשת אל הנושא והקשיים שבהם נתקל בהשגת המטרה : גישתו ( המונחת מראש ) אל הקליטה החושית, אל מושג האני, אל האחדות אני-בשרי, אל תנאי החיבור אל האחר והניתוק ממנו . בשנות ה- 30 של המאה ה- 20 חלה התפתחות חשובה בהשגת מבנה האני . התפתחות במושג האני, פרי הגות בין-סובייקטיבית בין הוסרל לאויגן פינק ( Eugen Fink ) האסיסטנט הנאמן האחרון של הוסרל, פתחה את הדרך להתגברות על מכשול הסוליפסיזם שהקים הוסרל עצמו במסגרת שיטתו בפנומנולוגיה . שינוי זה מוצג להלן בפרק המסכם . לשון כתיבתי הושפעה במידה מכרעת מעבודת התרגום המשותפת עם ד"ר אלעד לפידות, שנמשכה קרוב לעשור שנים . את הנימוקים לכך ימצא הקורא במבואו לתרגומנו את מבחר הטקסטים בנושא הנדון ( בין-סובייקטיביות ) .
|
|