|
|
עמוד:14
14 איתי נגרי היה חשוף לסיכון גבוה לגידולים שונים, למחלות סרטניות ואף לליקויים מוחיים ושכליים . חרף העובדה שהשימוש בדי-די-טי והטיפול בגזזת באמצעות רנטגן היו מקובלים בעולם ובארץ, אי אפשר להתעלם מהתחושה של רבים מקרב עולים אלו שהופלו כשעברו את הטיפולים . רבים מהעולים ראו בטיפולים אלו שלב משפיל בתהליך קליטתם . לרוב העולים שהגיעו לארץ עם קום המדינה לא הייתה אפשרות לדאוג לעצמם בעת עלייתם למגורים ללא סיוע מוסדות המדינה . המדינה פעלה לתת מענה לצורך בסיסי זה . עולים מכל הארצות שוכנו במחנות הבריטים, בשכונות הערביות הנטושות ומאביב 1950 גם במעברות . עד סוף 1951 כבר התגוררו ב- 140 מעברות, בשיא תפוסתן, כ- 250 אלף נפש . מעברות שכנו בקרבתן של ערים, מושבות גדולות ואזורים חקלאיים, והיו מעברות שנועדו לשמש תשתית ליישובים עירוניים . עולים חדשים נשלחו גם ליישובי ספר כפריים ולעיירות הפיתוח . בתהליך שהתהווה נמצאו יוצאי ארצות האסלאם ביישובי פריפריה וספר ובדיור רעוע או קטן מדי ביחס לגודל המשפחה, יותר מאשר העולים מארצות אירופה . מוסדות המדינה רצו לראות רבים יותר מעולי אירופה מגיעים אל אותם מקומות ומסייעים בפיתוחם, אולם הבינו שאין ביכולתם להבטיח זאת, עקב התנגדות צפויה או הסְבָרָה שעל פיה עולים מאירופה אינם מתאימים לחיים ביישוב פיתוח באזורי הספר, בשל רקעם העירוני-אירופי או בשל מצבם הקשה לאחר השואה, או בשל רצון הקולטים לסייע להם מתוך תחושת סולידריות עימם או רחמיהם כלפיהם . עולים מאירופה לא הגיעו בדרך כלל אל עיירות הפיתוח וכאשר הגיעו מיהרו לנסות לעזבן . עולים רבים, בייחוד מארצות האסלאם, הגיעו אל אותם יישובים ללא הכנה מוקדמת ולעיתים חרף התנגדותם, ותוך אילוצם לרדת מרכב המשא שבו הגיעו . הם נאלצו להישאר במקום יישוב רעוע, חסר תשתיות יישוביות, שלא תאם כלל את ציפיותיהם, ושפעמים רבות הקשה את קיומו של אורח חיים תקין, בהשוואה
|
|