|
|
עמוד:12
12 ענבל רשף בקריאה מציג עוד סוג של לא ידוע : לא קל להבחין בין מה שאדם יודע ולא יודע על הטקסט, על עצמו ועל עולמו . אלה הן, באופן כללי מאוד, כמה מהצורות השונות שלובש הלא ידוע בחיים ובספרות . ההנחה היא שהספרות מהווה מעין מעבדה לשאלות חיים ולבעיות תקשורת . היא מאפשרת לגלגל אפשרויות ולפתח הזדהויות וחוויות במרחב וירטואלי . אפשר למשל לשקוע בשיר עצוב בלי להתעצב, ואף לחוש התרוממות רוח אם זה שיר נהדר . דרידה התייחס אל הספרות כאל מוסד שהיכולת שלו נובעת 2 כלומר למבע הספרותי אין אובייקט מחוץ מתוך המוגבלות שלו . לטקסט, ולכן לא מתייחסים לספרות כאל מרחב חשוב במיוחד, מה שמותיר אותה חופשייה באופן יחסי . אומנם לספרות יש כוח, לא חסרות דוגמאות לכך שספרות סייעה ליצירת תחושה לאומית, עודדה פריצה של מלחמות או יצרה אווירה של פיוס . עדות נוספת לכוחה מתגלית בכל פעם שמצנזרים אותה, או כשמתחולל מאבק על הספרות הנלמדת בבתי הספר . אבל זה כוח שאינו מחייב . במעמד הבסיסי של אחד על אחד, אדם אל מול ספר, קריאה היא הדמיה של התנסות שאין לה בהכרח תוצאות מעשיות . הדף הוא מרחב שבו לא משלמים מחיר על טעויות . לעומת הפילוסופיה המציבה שאלות כלליות, האומנות מתארת חוויה ומתמקדת בה . בספרות ובשיחים אומנותיים אחרים, עמידה על גבול הידיעה הופכת לדרמה . כפי שהוריקן נוצר מסביב לרִיק, הלא ידוע יוצר עלילה והפעלה של הקוראת . דוגמה טיפוסית לכך היא בלש בסדרת טלוויזיה שיורד אל מרתף חשוך . הבלש אינו מחפש את המפסק ומדליק אור, אלא מוציא פנס . זה פטנט נדוש, אך האפקט מובטח . אלומת האור הממוקדת הופכת את החושך לנוכח . מאחר שאלומה זו מתיכה את המבט של הצופה עם המבט 2 . Jacques Derrida , " This Strange institution Called Literature", in : Derek Attridge ( ed . ) , Acts of Literature, New York : Routledge 1992, pp . 33 - 75
|
|