|
|
עמוד:11
11 הלא ידוע הראשיות, הדמויות המצוטטות באופן ישיר ועקיף, הדמות המספרת ודמות המחברת . לכל הדמויות המשמעותיות מיוחסות כוונות, כלומר רגשות, מחשבות, רצונות והשקפות שנובעים מנקודת מבט ייחודית על המתרחש . כאשר דמות מתנדבת לתאר מה דמות אחרת חושבת, עולות השאלות אם התיאור נכון, מה מניע אותו והאם נקודת המבט של הדמות מייצגת את זו של המחברת . הקריאה, אם כך, היא בירור של כוונות . הסך השלם של הכוונות יוצר את המשמעות שמיוחסת לטקסט ולכן הבירור מסתכם בשאלה שאי אפשר להתחמק ממנה : מה הכוונה ? בלשון עוד יותר פשוטה : על מה הספר ? המרחב הספרותי הוא גם מרחב לבירור זהויות והזדהויות . הקוראת מזדהה כשהיא מוצאת את עצמה בדמות בדיונית מסוימת, או שדרך נקודת המבט של דמות אחת הקוראת שונאת דמות אחרת . הקוראת מזהה כשהיא מביאה אל הקריאה דמויות משמעותיות בחייה : הורים, מאהבים, ילדים, חברים, ומרכיבה אותן באופן חלקי אל דמויות בספר . תהליכי זיהוי והזדהות יוצרים מעורבות רגשית ומשפיעים על שתי מערכות היחסים, זו שמחוץ לספר וזו שבתוך הספר . נוצרת תמונת קלידוסקופ של השתברויות הדדיות : הקוראת מבינה את הספר בהתאם לחייה, ומבינה את חייה בהתאם לספר . התבוננות בקלידוסקופ הזה מלמדת שלא ניתן לחתוך לגורמים בסכין חד ונקי את התהליכים העוברים על הקוראת . אי-אפשר לחקור בנפרד את הפענוח של הטקסט ( text processing , תיהלוך הטקסט ) , להבדיל מחקר התגובה הרגשית שהטקסט מעורר וחקר המשמעות הפוליטית והכוונה . למשל, המושג "מספר בלתי אמין" מתפרק לרצף של אפשרויות בין מה שלא הגיוני עבור הקוראת מחוץ לטקסט, לבין מה שסותר היגיון אחר הנמצא בטקסט, ולבין מה שאינו מעורר אצלה הזדהות . מספר שנוא או מספר שמניעיו אינם מובנים, נתפס כבלתי אמין משום שהקוראת אינה יכולה לדמיין את עצמה במקומו . וכך, בירור תהליכים של הזדהות
|
|