|
|
עמוד:10
10 אמיר בן פורת זה על זה כשהם נשענים על החומה הצפונית של המגרש, להקפיד לשמור על שיווי המשקל ולהציץ כאשר רק קצה הראש בגבול העיניים גובר על החומה . היה אפשר גם להשעין את האופניים על החומה, להזדקף על הרמה ולצפות . הסדרנים נהגו לגרש את המציצים, אבל לאחר זמן קצר עניין אותם יותר מה שהתרחש על המגרש, והם התעלמו מהצופים הלא קרואים . והיה עוד סידור אחד בחינם : סביבת מגרש הכדורגל הייתה חשופה, והיה אפשר להחנות בה מכוניות מחוץ לתחום הסמכות של הסדרנים . בעלי משאיות ( לא היו אז רבים כאלה ) הסיעו את המכוניות למקום מרוחק מעט מהחומה, טיפסו על הסולמות שהקיפו את גב המשאית, והם וצפו במשחק - לצד מוזמניהם - ללא הפרעה . הדבר הטוב השני שמלווה אותי מילדותי הוא ספרים . קריאת ספרים הייתה לחלק מסדר היום שלי . לא היו אז בנמצא הרבה ספרי ילדים . על המדף בבית היו כשתי עשרות . חסמב"ה ו טרזן היו להיטי השנים ההן, וקוראי הספרים נהגו להחליפם ביניהם . מנהג "פרימיטיבי מוזר" היה מקובל בימים ההם : המתנה הכי נחשבת ליום הולדת, בר מצווה או בת מצווה היה ספר . גם מי שלא חגג על פי המסורת היהודית - והיו רבים כאלה בבית ספרנו החילוני למהדרין - חגג את "טקס הבגרות" הזה במסיבה בבית, ולו רק בשביל המתנות . מקור "שופע" של ספרים שניתן לקרוא עבור תשלום נמוך, היה הספרייה העירונית, ששכנה בקומה העליונה של "בית העם" . עם הזמן הוחלפה קטגוריית ספרי הילדים בזו של מתבגרים-מבוגרים . כמעט כל מה שיצא לאור בשפת עבר בשנות ה- 50 וה- 60 המוקדמות, "נִבלס" . היה אפשר לחלק את הזמן בקלות בין משחקים בשכונה, צפייה בכדורגל וקריאה . לא הייתה טלוויזיה, לא אינטרנט . היה ערוץ אחד ברדיו ששעות השידור שלו היו קצובות . יום הלימודים בבית הספר הסתיים בשעות הצהריים . אפילו בבית הספר התיכון יום לימודים אחד בלבד נמשך עד השעה שתיים . היה זמן לתנועה,
|
|