|
|
עמוד:13
13 הגוף בפסיכואנליזה PEP כמגדיר שדה המחקר מאפשרת להימנע מדיון מקדמי בגבולות השיח, ולדלג במידת מה מעל הוויכוחים בנוגע למה שנכלל או למה שמוּצא מתחומי השיח ( לדוגמה, כך נפקד מקומה של הפסיכותרפיה הגופנית עוד מימיו של ויליאם רייך בשדה המוגדר פסיכואנליזה, על כן רק אצביע על הדרתה, בלי לדון בה ) . אצביע על הצבת הגוף במקום מרכזי וייחודי מאוד ואתמקד בשני צירים : הציר האחד הוא זה שבין הכתיבה התיאורטית הפסיכואנליטית לפרקטיקה הקלינית . קריאה זו תבחן את אופני הנוכחות והפרקטיקות של הכוח בשיח בדגש על הפערים בין הכתיבה התיאורטית לכתיבה הקלינית ; הציר האחר הוא הקו שנמתח בין מטפורה לסימפטום בייצוגי הגוף . בין קטבים אלו, אטען, מופעי הגוף בשיח מתנודדים : בקוטב האחד הגוף מופיע כמטפורה מרכזית בשיח, בעיקר בניסוחיו התיאורטיים ; ואילו בקוטב האחר הגוף מופיע כסימפטום לתהליך נפשי, בעיקר בתיאורים הקליניים . בקוטב האחד נמצא תיאורים של הגוף כגילום בלתי אמצעי של הלא-מודע או ה"אמת" ( "הגוף אינו משקר" - כך מבשרת, לדוגמה, כותרת ספרה של מילר, 2000 Miller, ) ואת הגוף כמודל למערכת הנפשית ; ואילו בקוטב האחר הוא יתואר כרגרסיבי, מורבידי ופתולוגי, ובעיקר כחסר משמעות כשלעצמו, קודם להבניה המנטלית . ההיטלטלות של אפיוני הגוף בין קטבים היא מאפיין ייחודי של השיח הפסיכואנליטי, ועצם קיומה מעיד על משטור ועל הבניה מסוימים . קריאה מדוקדקת של הכתבים הפסיכואנליטיים חושפת את ההבניה של הגוף בשיח ומגלה כי הפסיכואנליזה מעניקה לגוף הפסיכואנליזה באמצעות קידום ספרותה שלה", ובכך מגדיר את גבולות תחום השיח הפסיכואנליטי למחקר בספרי . בארכיון הארגון מרוכזות כל עבודותיו של פרויד, פרסומים קלאסיים אחרים וכן פרסומים מתוך יותר מ- 50 כתבי עת . כיום הארכיון מתפקד כמאגר העיקרי של הכתיבה הפסיכואנליטית בשפה האנגלית ( וכתביו של פרויד בגרמנית ) והוא משמש כלי עזר מרכזי במחקר בתחום הפסיכואנליזה .
|
|