|
|
עמוד:12
12 סוהאד דאהר-נאשף ושאלות רבות נוספות . עברתי את ואדי אל-ג'וז, חציתי מנהרה, 2 המשכתי לנסוע והבטתי כל העת לשני הגעתי למחסום א-זעיים, הצדדים, בוחנת את הדרך . עברתי לנתיב הימני . הדרך התפתלה עד שהגעתי לכיכר . פניתי ימינה . לאחר מטרים אחדים, בצד ימין, ראיתי שלט המתריע על סכנה . על פי השלט, לכל הנושא תעודת זהות ישראלית אסור לעבור, הכניסה היא באחריות הנהג בלבד והוא צפוי לקנס . חשבתי על זה לרגע . המשכתי לנסוע ונכנסתי לאל-עיזרייה . זו הפעם הראשונה שאני מבקרת בה . כל זמן הנסיעה בחנתי את המתרחש, את האנשים, את המקום . חיפשתי שלט שיצביע על הכיוון לאוניברסיטת אל-קודס, אך לא מצאתי דבר . המשכתי בנסיעה, ולאחר דקות אחדות עצרתי בצד, ליד מכולת . יצאתי מהרכב, פניתי למוכר בבוקר טוב ושאלתי איך אני מגיעה לאוניברסיטה . הוא הסביר לי . המשכתי במסע על פי ההסבר שלו, וזה הצליח . כשהגעתי לאוניברסיטה חניתי בחניון שבחוץ, והלכתי ברגל אל השער הראשי . מכיוון שלא הייתה ברשותי תעודת סטודנט או מרצה של האוניברסיטה, שאל אותי השוער לאן מועדות פניי . השבתי שנקבעה לי פגישה עם מנהל המכון לרפואה משפטית . הוא יצר קשר עם עמיתו במכון ובירר, קיבל אישור, ביקש ממני תעודת זהות, רשם שם ומספר והכניס אותי פנימה . שאלתי אותו לאיזה כיוון עליי ללכת, והוא הצביע עליו עבורי . התרגשתי מאוד כל הדרך אל המכון . שלט לבן וגדול שעליו כתוב בשחור ובאדום "מכון הרפואה המשפטית" גרם לי להבין שהגעתי . נכנסתי דרך דלת ברזל ירוקה ורחבה, ומיד הבחנתי בריח מוזר המעורב בפורמלין, שאותו אני מכירה מבתי חולים ומביקורים במרפאות שיניים . פניתי לאדם הראשון שפגשתי והצגתי את עצמי, והוא יצר קשר עם המנהל שביקש שאחכה מעט בחדר ההמתנה . על הדלת היה השילוט "חדר הזיהוי" . רק מאוחר יותר הבנתי שזהו החדר שאליו נכנסות משפחות כדי 2 . מחסום א-זעיים מוצב על גדר ההפרדה ונמצא בין א-זעיים ושטחי הגדה לבין ירושלים .
|
|