|
|
עמוד:12
12 אתגר המצוינות והרוח הישראלית שכתבנו עומד על שלוש רגליים שכולן נועדו להשפיע באופן ישיר על איכות ההוראה בתוך הכיתות . "הרגל הראשונה" היא עזרה בגיוס דור חדש של מורים למתמטיקה ולמדעים והכשרתם, במקום אלו המעולים, הוותיקים, שיוצאים לפנסיה . שאלת הסף הייתה אם בכלל יש מי שמתאים ומוכן להיות מורה . טעינו כשחשבנו שצעירים בוגרי אוניברסיטה טריים יחפצו בהוראה כמקצוע . הרי הם למדו מחשבים כדי להיכנס לעולם ההיי-טק, ולמדו פיזיקה כדי להיות מדענים . קבוצה איכותית כזו נמצאה במקום לא צפוי - בקרב בני ארבעים, שוויתרו על האקזיט שלא הגיע, הרחיבו את המשפחה ורצו לאזן בינה ובין העבודה, והחליטו לתרום לא רק לבעל המניות של החברה שבה עבדו, אלא גם לחברה שבה הם חיים, ולהותיר חותם . אצלם ההוראה נהייתה לאופציה אמיתית . נוסדו עבורם תוכניות הכשרה מיוחדות עם מסלולי מיון תחרותיים לטובים ולמתאימים ביותר, ועד מהרה החלו מאות מורים חדשים לבוא בשערי המקצוע ולהצטרף אל המורים המעולים שכבר מלמדים בכיתות . טפטוף מקומי הפך אט-אט לתנועה ולתנופה, וכך, עקב בצד אגודל, מאות כיתות חדשות של חמש יחידות במתמטיקה נפתחו ברחבי הארץ . "הרגל השנייה" היא סיוע למורים בפיתוח מומחיות קלינית בהוראה . ההיקף הגדול של חומר הלימוד חייב אותם ללמד מהר, והמורכבות שלו דרשה מהם להעמיק בו . האתגר הבלתי-אפשרי הזה דחף רבים מהם לעמדה ממיינת המתרכזת בחומר הלימוד, ובעקבות זאת נותרו רק התלמידים המצטיינים . תלמידים רבים נשרו אל מול הקושי הגובר וההוראה המהירה . שליש מהתלמידות והתלמידים נשרו כבר בכיתה י' ממסלול חמש היחידות . אלו תלמידים שנרשמו למסלול הקשה ושנמצאו על ידי בית הספר כמתאימים, אך היו זקוקים מאוד למורה מעולה שיאמין בהם, יציב עבורם יעדים גבוהים ויתמוך בהם במעלה הדרך .
|
|