|
|
עמוד:10
10 אתגר המצוינות והרוח הישראלית ופחות תלמידות ותלמידים בוחרים בנתיב המצוינות הקשה . האם התעייפנו ? האם זו תחושת שובע של "יהיה בסדר" ? או אולי זה דור ההורים שמגדל את ילדיו כ"נסיכות ונסיכים" מפונקים שאינם מחושלים לחיים ? להפתעתנו מצאנו ש"הנוסחה הישראלית להצלחה" השתנתה, אבל המערכת המשיכה לפעול על פי הנוסחה הישנה . פעם תואר ראשון הספיק, והיום תואר ראשון כבר לא מבטיח דבר . בשנת 1990 שליש ממחזור הבוגרים השלים את בחינות הבגרות ורבע ניגש ללמוד באוניברסיטה . נוסחת ההצלחה הייתה ברורה, אבל היא הייתה נחלתו של מיעוט קטן . מאז, בהחלטה אמיצה של הממשלה, ההשכלה הגבוהה בישראל הורחבה והונגשה לציבור הרחב . הוקמו מכללות אזוריות והחינוך המקצועי צומצם . בעקבות זאת, כיום כמחצית מתלמידי כל מחזור מסיימים בגרות וניגשים ללמוד לתואר אקדמי . ישראל היא המדינה השלישית בעולם בשיעור האקדמאים שבה . זה הישג נדיר, מרשים וחשוב של פתיחת הזדמנויות חינוכיות, וסיבה לגאווה גדולה . אולם שוק העבודה שלנו, שהוצף באקדמאים, לא הכפיל את עצמו . כיום המעסיקים מעלים את רף דרישות הקבלה אליהם, ובעקבותיהם עושות זאת גם הפקולטות הנחשקות באוניברסיטאות . פערי השכר בין מי שהשלים חמש יחידות במתמטיקה ומדעים בתיכון ובין מי שלא - הם פערים עצומים . למעשה, בישראל של היום אפשר לומר שהפערים "עלו כיתה" . המערכת המשיכה לפעול לפי נוסחת הזכאות הישנה . מנהלי בתי ספר וראשי ערים נמדדו על פי שיעור הזכאות לבגרות, לכן כשילד התקשה בחמש יחידות במתמטיקה או בפיזיקה, חשבו שכדי לא לסכן את את סיכוייו לבגרות - עדיף לשלבו במסלול בטוח יותר . מערך תמריצי האיכות של האוניברסיטאות אף הוא נשחק, ובונוסים שבעבר ניתנו לבוגרי המסלולים למדעים בלבד החלו להינתן בנדיבות גם לבוגרי מקצועות לימוד רבים אחרים .
|
|