|
|
עמוד:9
9 פתח דבר "הבירוקרטיה והדמוגרפיה בישראל חזקות מדי, וכל שנוכל לעשות בחינוך הוא להאט את קצב ההידרדרות" . דבריו עוררו בנו מחשבות נוגות . איך נוכל לדעת אם הבכיר המיואש הוא רק דור ותיק ועייף שבעוד רגע יתחלף, או שמא ניסיונו עתיר השנים הביא אותו למסקנה עצובה אך נכונה ? האם יש יסוד להנחה שבחינוך אין קשר בין השקעה לתוצאה ושכל תזוזה איטית ביותר, או שמא נוכל ללמוד ממדינות אחרות, שהצליחו לשפר את הישגי החינוך שלהן בתוך קדנציה פוליטית או שתיים ? אנדראס שלייכר ( Schleicher ) , ראש מבחני פיז"ה ( PISA ) של ארגון OECD-ה , הציע לנו הסבר מפוכח : "לישראל אין כישרונות רבים באופן יחסי", הוא פתח בעקיצה כשהוא מתייחס ל- % 9 מתלמידי ישראל שהצטיינו במבחנים אלה . "אבל אתם יודעים למצות את הכישרונות שלכם" . בעוד שבעולם המצטיינים מתפזרים, בישראל הם מופנים לרוב למסלולי לימוד של חמש יחידות במתמטיקה ומדעים, ומשם ליחידה ,8200 לפקולטות להנדסה ולהיי-טק . שלייכר הציע לנו לשנס מותניים ולהרחיב את מעגל המצוינות שלנו . "חשבו", הוא אמר, "אם תצליחו להרחיב את שיעור המצוינות בקרב תלמידיכם ל- % ,15 המערכת המשומנת שלכם תדע לתרגם את המצוינות הזאת לשגשוג כלכלי" . שלייכר סיים ואמר : "ואם תכללו במעגל המצוינות גם תלמידים ותלמידות מהפריפריה החברתית, אז ישראל תהיה לא רק מדינה משגשגת יותר, אלא גם שוויונית יותר" . אולם קרה ההפך . משנת 2006 ירד מספר בוגרי חמש היחידות במתמטיקה בישראל בקצב מדאיג של כ- % 40 . בשנת 2012 חצה מספר הבוגרים רף תחתון של פחות מ- 9,000 תלמידים, ובמבחני פיז"ה ירד שיעור המצטיינים במתמטיקה מתחת ל- % 6 . אם כן, הצעד הראשון היה לנסות ולהבין מה גרם להידרדרות . למדנו את הנושא, דיברנו עם מומחים, עם מקבלי החלטות, עם מורים, עם מנהלים ועם חוקרים בארץ ובעולם . שאלנו מדוע פחות
|
|