|
|
עמוד:14
14 רחל אסתרקין בין תעשייה וטכנולוגיה לאומנות ולהגות . הקולנוע היה ועודנו אהבתי הגדולה, מכיוון שהוא מספר סיפורים נפלא ופותח חלון לעולם הגדול . אני מאמינה שבאמצעות הצגת קונפליקטים ודיאלוגים מתוך סרטים שונים אנו יכולים לזהות את הבעיות החשובות ביותר של תקופתנו, וכדרך אגב, "בלי שנרגיש", לעסוק בתיאוריות סבוכות ומורכבות של מיטב הוגי הדעות והחוקרים בתחומי הפילוסופיה, התרבות, החברה והפסיכולוגיה . בכל פעם שניגשת אליי מורה בסיום קורס ומספרת לי כיצד שיניתי את תפיסת עולמה לגבי ערבים או הומוסקסואלים, או כאשר מורה אחר מתוודה בפניי שאפשרתי לו לראות את אביו ניצול השואה באור אחר, אני יודעת שהצלחתי . הצלחתי להנגיש את התיאוריות לאנשים שלא עניין אותם להתעמק בתיאוריות והגיעו לקורס משום שהוא קליל . . . משום שקולנוע הוא מן הסתם רק סרטים, בידור וכיף . הם הגיעו כדי ליהנות - ומצאו עצמם בתהליך של השתנוּת . הם למדו שקולנוע הוא לא רק הנאה, אלא גם סוג של הנעה . קולנוע הוא כלי רב-עוצמה דווקא משום שהוא מנסה להיות קומוניקטיבי ובמהותו חותר להפוך כל דיון פילוסופי או פסיכולוגי מעמיק לדיאלוג ולפעולה . קולנוע הוא דרך מרגשת ויעילה להיכנס לעומק העומקים מכיוון שבראש ובראשונה הוא מספר סיפורים . אני מאמינה שההתבוננות בסיפוריהם של אחרים, בעוולות שנעשו להם ובתושייה שהפגינו מול עוולות אלה היא התבוננות בונה ; התבוננות המחזקת, מפעילה ומעודדת את הצופה לבחון את חייו, לזהות עוולות שנעשו לו וכאלה שגרם אולי לאחרים . בשונה מהטפות מוסר של פעילים פוליטיים או ממאמרי ביקורת של אנשי רוח, הסרט העלילתי מצליח להיתפס כמתנשא פחות, כמחנך ומטיף פחות וכיוצר הזדהות רגשית . בעולם שבו אנשים רבים מאבדים את הסבלנות להתעמק בספרים עבי כרס או בתיאוריות סבוכות,
|
|