|
|
עמוד:14
14 אריק לוראן חייבים ההורים "ללמוד 'לדעת איך לעשות עם זה', כדי שהמוסדות השונים, המנהלתיים, החינוכיים והטיפוליים [ . . . ] ישתפו פעולה 3 למען רווחת הילד" . זיהוי ו"אבחנה" של אוטיזם אינם חדלים לעורר מחלוקת . סוגיית הסיבות נוכחת תמיד, היא מזינה ויכוחים סוערים בין תזות רחוקות . אי – ההסכמות והמחלוקות נוגעות לא רק למשקלם היחסי של מרכיבים מולדים וסביבתיים בפריצת האוטיזם ; כעת האתגר הוא לאתר את גורם המפתח בהא הידיעה . האם מדובר בסיבה גנטית או בסיבה אפי – גנטית המופיעה במהלך ההיריון, באנומליה של המערכת החיסונית, בליקוי בהתפתחות גנים של שפה, של המוח בכללותו, או כתגובה למרכיבי חיסון ? האם קשור הדבר לעודף משקל של אמהות, לגיל האבות, או לנטילת נוגדי דיכאון ? השערות רבות מוזכרות, מוערכות, נמדדות במחקרים סטטיסטיים ואינן מובילות להסכמה כללית . אנחנו שייכים לדור של פסיכואנליטיקאים שהשתחררו מזמן מההיפותזה האבסורדית שעל פיה אוטיזם נגרם באשמתם של הורים ובייחוד באשמת אמהות . כאשר ליאו קאנר ( Kanner ) , שלא היה פסיכואנליטיקאי אלא פסיכיאטר, בודד ב – 1943 את הסימפטומטולוגיה האוטיסטית, הוא הבחין מלכתחילה בין משלב הסיבה הביולוגית, שאותה עדיין יש לגלות, ובין משלב הקשיים שמציב הילד בפני הוריו . קאנר, כמו גם פסיכואנליטיקאים שהתעניינו בסובייקטים אוטיסטים משנות ה – 50 ואילך, לא מיקם את שני המשלבים על פני אותו מישור . מאז התבהרו מישורי סיבתיות רבים . על כל פנים, מדובר בקרב על הגדרה וקבלה של ההפרעה בקשר לאחר, הפרעה הכופה עצמה באוטיזם ואשר למרות הומולוגיוּת מבנית, היא שונה אצל כל סובייקט וסובייקט . מכאן עולה השאלה אם מתבקשת תשובה זהה עבור כולם, או להיפך, 3 . Battut M . , "Présentation de l'association 'La main a l'oreille'"
|
|