|
|
עמוד:12
12 בין הבית לרחוב | שלומית בנימין קרובים או מכרים, בבתי מלון או בדירות שכורות, בצריפים ובמגורונים ( "קרוונים" ) , אך הם מגדירים את עצמם "חסרי דיור" בגלל תחושת אי-שייכות למקום המגורים ( שם ) . בהקשר הזה כמה מהחוקרים טוענים גם כי יש לראות בתופעה של "היעדר בית" תהליך שבו "חסר בית סמוי" או "אפיזודי", שמתגורר או לן במקומות מגורים ארעיים, הופך ל"חסר בית גלוי" ( 1987 Freeman and Hall ) . זאת ועוד, המורכבות של ההגדרות מתבטאת גם בהבחנה בין הגדרות מקום, המתייחסות לחוסר מקום מחסה ; הגדרות ניתוק, המתייחסות לניתוק האדם מסביבתו החברתית ולמחסור בקשרים חברתיים ומשפחתיים ; והגדרות רב-ממדיות של התופעה, שנותנות משקל להיבט הפיזי, להיבט החברתי ולהיבט המשפטי ומתייחסות גם לתנאי המגורים ( שיינטוך 2010 ) . התוצאה היא שההגדרה של "חסרי הבית" משתנה ממדינה למדינה ומושפעת גם מהתנאים התרבותיים והכלכליים בכל מקום וגם מאופיים של המחקרים שבודקים אוכלוסייה זו . השוני בהגדרות משפיע כמובן גם על האומדנים השונים של מספרם בכל מקום ובכל פרק זמן נתון . בישראל ההגדרה של המוסדות שתפקידם לטפל באוכלוסיות הסובלות ממצוקת דיור מתבססת מאז ראשית שנות התשעים של המאה העשרים על שני קריטריונים : קיומה או היעדרה של קורת גג ; ובעלות על מקום המגורים . הגדרה זו יוצרת שתי קבוצות נפרדות, של "דרי רחוב" ושל "חסרי דירה", המטופלות על ידי גורמים מוסדיים שונים . משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מגדיר "דר רחוב" אדם מעל גיל 18 שחי ברחובות, בבתים נטושים, בגנים, בשטחים ציבוריים ובאתרי בנייה, שרוי בהזנחה גופנית או נפשית ( או שתיהן ) , מנותק ממשפחה תומכת ואינו נאבק לשנות את מצבו ( משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים 2010 ) . משרד השיכון מכליל בהגדרה של "חסרי דירה" כל מי שאין לו ולא הייתה בבעלותו דירה ( משרד הבינוי והשיכון [ בלי תאריך ] ) . בפועל, בקרב אנשי מקצוע שונים העוסקים בתחום, המונח הרוֹוֵח לאפיון הזכאים על פי קריטריונים שונים לסיוע בדיור באמצעות סיוע כספי לתשלום שכר דירה ודיור ציבורי הוא "מחוסרי דיור" . רוב המחקרים שנעשו עד היום בישראל על סוגיות דומות קיבלו כהנחת עבודה את ההבחנות המוסדיות בין שתי קבוצות האוכלוסייה ובחנו את "תופעת דרי הרחוב" ו"תופעת מחוסרי הדיור" כשתי תופעות נפרדות . מספר רב של מחקרים על דרי הרחוב, ובהם גם מחקרי הערכה, התייחסו למאפייני התופעה וכמה מהם אף הציעו 3 מדיניות לטיפול בדרי הרחוב . 3 . קמלמן 1991 ; ראפס וקמלמן 1994 ; וייס 1994 ; מיכאלי 1994 ; ראפס 1995 ; שפירו ופרומר 1996 ; 1998 ; אלימלך ואחרים 1997 ; חריש 1997 ; פוזן ואחרים 1997 ; כהן 1998 ; סלעי ואחרים 2000 ; דיין 2001 ; 2007 ; אורן ודרור 2002 ; פרומר 2003 ; אברהמי וכהן 2004 ; אופיר 2004 ; גור 2004 ; 2008 ; שטיינמן ואחרים 2004 ; בר און 2006 ; גורבטוב וספיר 2007 ; 2008 ; שיינטוך 2010 ; Melamed et al . 2000 ; Barak and Cohen 2003 ; Weiss and Gefen 2003 ; Melamed et al . 2004 . מחקרים אחרים עסקו בהיבטים שונים של התופעה
|
|