|
|
עמוד:11
11 מבוא סיבות מצוינות להתמקד בדרי הרחוב ולכתוב עליהם, ובכל זאת הרגשתי חוסר סיפוק . בתחילה נטיתי לחשוב שהסיבה העיקרית לכך היא מחסום השפה . רבים מדרי הרחוב הם יוצאי ברית המועצות לשעבר ששליטתם בשפה העברית דלה, ואילו אני איני דוברת רוסית כלל, ולכן הקשר העיקרי שנוצר עימם, לפחות בשלב זה של המחקר, היה בתיווכם של מנהלי היחידות לדרי רחוב ברשויות המקומיות שבהן ביקרתי . ואולם לאחר בירור מעמיק הבנתי שהן מן הבחינה החברתית הן מן הבחינה האקדמית, ההתמקדות בדרי הרחוב בלבד מאירה רק זווית צרה של הבעיה החברתית ומחמיצה את מורכבות הבעיה, שמכבידה גם על קבוצות אוכלוסייה נוספות בישראל . ברגע שהחלטתי לפתוח את המחקר לכיוונים נוספים התברר לי שהתשובה לשאלה ששאלתי בתחילת המסע — מי הם חסרי הבית בישראל — אינה פשוטה כלל וכלל, שכן היא כוללת טווח רחב של הגדרות שמשתנות ממקום למקום וקשת רחבה של אנשים במצבים שונים של חוסר דיור ומצוקת דיור . כך למשל נשאלת השאלה אם חסרי בית הם רק אנשים שמתגוררים ברחוב, או שאפשר להגדיר כך גם את מי שיש להם סידורי מגורים כלשהם, אך אין להם יציבות וביטחון . איך נגדיר למשל זוגות ויחידים שאינם מצליחים לרכוש דירה ומתקשים לעמוד בדמי השכירות ? ואיך נגדיר משפחות או יחידים שמקבלים מהמדינה סיוע כספי זעום שאינו תואם את מכירי השכירות בשוק ואינו מאפשר להם למצוא מקום מגורים ראוי ? ומה אשר לנפגעי משכנתאות שאיבדו את ביתם ואינם זכאים לסיוע כספי מהמדינה ? האם אפשר להכליל בהגדרה גם אנשים הנמצאים על סף פינוי מביתם או כאלו המתגוררים אצל קרובי משפחה וחברים ? ונשים שמתגוררות בבתים שבבעלותן אך סובלות מאלימות ולכן מקום מגוריהן אינו בטוח ואינו מובטח — האם הן יכולות להיחשב חסרות בית ? אנשים אשר מקדישים חלק ניכר מהכנסתם לדיור על חשבון צרכים חיוניים אחרים כגון מזון ובריאות — האם הם בעלי בית או חסרי בית ? וכיצד יש להגדיר קבוצות אתניות ואתניות-לאומיות — הבדואים תושבי הכפרים הלא-מוכרים לדוגמה — שהן בעלות מאפיינים משלהן ובעיות דיור ייחודיות להן ? יתר על כן, נשאלת גם שאלה כללית יותר, והיא אם מדובר בסוגיה נדל"נית או בבעיה חברתית שיש לה גם רכיבים תרבותיים ופוליטיים . התשובות לשאלות אלו אינן פשוטות ואינן חד-משמעיות . הן מתפרסות על פני מרחבים אדמיניסטרטיביים שהם גם מרחבים אפיסטמיים המבקשים להגדיר את האופנים שבהם מדברים על נפגעי הדיור בישראל . באופן כללי אפשר לומר כי ספרות המחקר העוסקת בבעייתם של אנשים "חסרי בית" מתייחסת בדרך כלל להגדרות שנעות על רצף אשר בקצהו האחד הגדרה מצמצמת ביותר של המונח "חסרי דיור" או "חסרי בית", הכוללת רק את מי שמתגוררים ברחוב, בגנים ציבוריים, בכניסות מקוּרות של בניינים וחנויות, במבנים נטושים או במגרשי חניה מקורים ( קמלמן 1991 ) , ובקצהו האחר הגדרות מרחיבות, הכוללות גם את כל מי שאין להם מקום מגורים קבוע, ובהם אנשים שיש להם דיור כלשהו או מקום לינה בבתי
|
|